14.6.2010
היום הייתה ההופעה ידעתי שלא הייתי צריכה לבוא...
ת.פלשבק-
"קדימה מרי אנחנו נאחר!" בת דודתי בלה
בת ה-13 החלה להילחץ שחס וחלילה לא נאחר להופעה של טוקיו הוטל.. איזה ביג דיל,
"בסדר סיימתי" אמרתי מרוצה,
"יופי בואי". נכנסנו למכונית והיינו
בדרכנו להופעה.
"בלה! חכי" היא נדחפה בין הקהל כדי
להיות בשורות הראשונות,
"בלה!" שוב קראתי בשמה הפעם מצאתי אותה
ותפסתי אותה בידי,
"את מוכנה להפסיק להעלם לי!"
"כן, רואה עכשיו אנחנו מספיק קרובות
לבמה"
"יאי" אמרתי בציניות, פתאום הסתכלתי
והבנתי שאני באמת קרובה לבמה וביל יכול בטעות להבחין בי. בעצם למה לא? עבר המון
זמן, אולי אפילו אני ילך להגיד לו שלום אחר כך. ההופעה הייתה באמת יפה, הסתכלתי
סבבי וניסיתי להשבות את מספר האנשים שבאולם הזה לאומת מספר האנשים בהופעה של הכישרונות
הצעירים, לפני 6 שנים. בלי לשים לב פתאום המבטים שלי ושל ביל התנגשו זו בזה, והוא
הבחין בי, או חייך חיוך מאושר, וכך גם אני.
ההופעה הסתיימה,
"וואו היה מדהים, תודה רבה מרי שלקחת
אותי"
"בבקשה"
"אז נלך הביתה?" שאלה קצת מבואסת,
"חשבתי אולי.." התחלתי להגיד אבל די
התחרטתי,
"אולי, מה?" החלה לשאול, לקחתי נשימה ארוכה
וחשבתי שכלום לא יקרה,
"אני מכירה את הלהקה, חשבתי אולי בא לך שנלך
למאחורי הקלעים"
"באמת?! יו מרי את הבת דודה הכי טובה
ב-ע-ו-ל-ם".
הלכתי לאחורי הקלעים, וחיכו שם המון מעריצות שצרחו,
הלכתי אל אחד השומרים, חשבתי איך אני יפתח איתו שיחה כדי שיאמין לי ושלא יחשוב
שאני עוד סתם מעריצה, החלטתי פשוט לדבר ישירות,
"היי אתה" קראתי אל אחד השומרים,
"תגיד לביל שמרי פה" הוא הסתכל עלי
רגע,
"אה כן, הוא מחכה לראות אותך" רגע מה?!
הוא מחכה לראות אותי? איך.. לא חשוב. נכנסתי פנימה וחיפשתי את החדר שבו הלהקה
הייתה. הסתובבתי שם יחד עם בלה, פתאום התחלתי לשמוע קולות מוכרים,
"אני נשבע לך טום שראיתי אותה בקהל"
"אין מצב ביל אתה בטוח דמיינת".
כשהתקרבתי לחדר שבאו ממנו הקולות ראיתי את הלהקה, הם ישבו והסתכלו עלי כאילו אני
רוח,
"אמרתי לך" ביל אמר לטום, אך עדיין
מבטו היה אלי.
"היי" אמרתי במבוכה,
"היי" גם בלה אמרה בהתרגשות, פתאום כל
המבטים הופנו לבלה,
"אממ.. אני יכולה חתימה?" בלה שאלה
בחיוך חמוד,
"בטח" אמר אחד מחברי הלהקה שאני לא
זוכרת איך קוראים לו אבל הוא היה אז במופע הכישרונות, נו הבלונדיני עם המשקפיים.
הלהקה הצטלמה עם בלה וחתמה לה גם.
"וואו המון זמן לא ראינו אותך" ביל אמר
עדיין בהלם,
"כן" אישרתי את דבריו,
"השתנה הרבה?"
"אממ.. לא ממש, רק אני וקטיה מצאנו דירה
בשבילנו"
"קטיה?!" אמרו התאומים יחד,
"כן" אמרתי בגיחוח למראה הפרצופים
שעשו,
"אממ.. בואי" ביל לקח אותי הצידה,
"תגיד ביל למה השומר אמר שאתה מחכה לי"
"אה, כי ראיתי אותך בקהל וידעתי שתבואי אז
בשביל להקל עליך אמרתי לשומרים שאם באה אליהם מישהי בשם מרי שיתנו לה להיכנס"
"אה מגניב"
"אז..."
"אז..?" שאלתי בגיחוח שימשיך,
"אני מצטער אני פשוט עדיין בשוק"
"כן גם אני"
"עבר הרבה זמן"
"6 שנים" אישרתי,
"ראית את קמות המעריצים?! זוכרת את ההופעה
הראשונה"
"ברור, בדיוק נזכרתי בזה בהופעה, אני אמרתי
לך אז שיום יבוא ויהיה ללהקה שלך מליוני מעריצים בכול העולם"
"כן" אמר מובך מאט,
"טום עדיין כועס עלי?"
"חחח.. לא זה עבר לו"
"או מזל, חשבתי כבר שהוא לא יסלח לי
לעולם"
"חחח.. טוב די הגיע לך" הוא צחק ואני
בתמורה נתתי לו אגרוף קטן בכתף. ראיתי מן מבוכה קטנה בפרצוף שלו,
"הכול טוב?" שאלתי,
"כן למה?"
"לא יודעת אתה נראה כאילו אתה מת להגיד משהו
אבל מתבייש" אמרתי בחיוך,
"זוכרת את היום האחרון שנפרדנו"
"ברור" אישרתי,
"קראת מה שרשמתי לך במחברת" ניסיתי
להיזכר במה שכתב, עד שירד לי האסימון לאיפה הוא חותר,
"כן, שבפעם הבאה שניפגש תראה לי איזה מזכרת
לקחת ממני, באמת מה לקחת?"
"תפתחי" הוא הושיט לי פתק מקובצ'ץ'
וישן,
"מה זה?" שאלתי,
"תפתחי" אמר שוב,
'איך? איך אני יכולה לפנות מקום בלב שהוא כבר
תפוס, שאני אוהבת מישהו אחר? שאני אוהבת אותך ביל! ' זה מה שהיה רשום,
"מה זה?" שאלתי נבוכה,
"את לא יודעת?"
"כן אני יודעת התכוונתי מה זה עושה אצלך
בכיס?!" הפתק הזה היה הפתק שרשמתי אז לביל בחלון, שרציתי להגיד לו שאני אוהבת
אותו ולא את טום, אבל זרקתי את הפתק לפח,
"זוכרת ביום ההוא, שטום תפס את המחברות
שלנו, ואני וקטיה עמדנו בחדר שלך ושמענו את הצעקות"
"אי אפשר לשכוח"
"בקיצור באותו רגע פשוט מרוב לחץ ועצבים
התיישבתי על הרצפה, ראיתי נייר מקובצ'ץ' פתחתי אותו וזה היה זה"
"ומה זה עושה אצלך בכיס?" שאלתי
בהתרגשות,
"שמרתי את הדף והוא הפך למאיין קמע מזל,
לפני כל הופעה, ראיון או כל רגע שאני צריך בו מזל, אני שם את הפתק אצלי בכיס"
הרגשתי שאני נמסה, כל כך רציתי לנשק אותו ברגע זה,
"לא אל תכנסי!" שמעתי את טום צועק,
"אוי נו זוז מפה!" שמעתי קול פקאצי
צועק לטום חזרה, ובאותו רגע הדלת נפתחה,
"היי בילי" מישהי שנראתה די פרחה, עמדה בפתח הדלת והסתכלה עלי מוזר,
"אממ.. מרי תכירי זאת קלואי, אהה.. החברה
שלי" את שני המילים האחרונות אמר ובלע רוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
