מיומנו של יצור בסכנת הכחדה

בואי נקפוץ לתוך הגיגית

עיניים עצומות חלונות פתוחים

אל תחשבי על הנחיתה

תני ללב שלך להחליט

אותו הלב שאלינו צעק

זאת לא אני זה אתה

זמנים של כאב וזמנים של שמחה

מתערבבים בזמנים של אהבה

עיניים פקוחות חושך מוחלט

אולי לא ואולי זה רק אני ואת

אז הלכת ואולי תחזרי

או שכנראה כבר שכחתי

ובעצם זה הייתי אני

נפגש נוכל לקבוע סופית

בלי לחשוב פעמיים ואולי

נדע מתי קופצים לגיגית

זמנים של כאב וזמנים של שמחה..

ומה איתכם? לגיגית שלכם כבר קפצתם?

שבוע טוב