טל נגד העולם

אנשים שמנהלים יחסים תקינים עם המשריצים גורמים לי לרצות לפלוט עליהם ערימה גדולה של קיא.

אצלי בבית היחסים נעים בתוך מעגל בלתי נגמר.
אני נחמדה ומשתדל לתקשר איתה.
היא מתחילה להתפס לאשליית אימא-בת שיושבות בסלון מורטות אחת לשנייה שיער עודף ומעלות דיונים בנושאים מהותיים כמו מהו משכך הכאבים היעיל ביותר נגד כאבי מחזור,
אנחנו מפתחות שיחה נעימה וקלילה, עד כמה שאפשר לנהל שיחה קלילה עם בנאדם שנלחץ למשמע מילים כמו 'עיקול', 'עיקור' ו'הריון בגיל העשרה'.

עכשיו בדרך כלל מגיעה הטעות שלי.
אני נסחפת לעבר עוד בדיחה חסרת טעם ("אימא תרגישי, יש לי גוש בשד!").
ואז הכיף נגמר. ואז אני מקבלת הרצאה מקיפה של 4 שעות על למה זה לא מצחיק לצחוק על סרטן/להעמיד פנים שאני נחנקת/לספר בארוחה משפחתית שרזיתי כי התחלתי להקיא אחרי כל ארוחה.

ואז אני מתעצבנת.
ואז אני לא נחמדה.
ואז יחסינו שבים למסלול הבריא של תקשורת לקויה.

לפעמים נדמה כאילו נולדנו לאכזב את ההורים שלנו.