| 1/2010
ניפרדים לחודש
הפלאפון שלי צלצל,זאת הייתה רוז. "רורי איפה את? למה את לא עונה לטלפונים של אמא,למה את גורמת לה לדאוג ככה?" השתתקתי,ואחר כך כול האמת פרצה החוצה,סיפרתי לה את כול הסיפור. והיא שתקה,היא כנראה הבינה שהייתה לי סיבה מאוד טובה לא לענות לאמא. "תשמעי אני עכשיו בדרך לפלורידה,אני הולכת לגור שמה עם ההורים של אריק,הוא רצה שאני אכיר אותם לפני שאנחנו מתחתנים,יש לנו מספיק כסף,וחשבתי אולי תרצה לנסוע לפלורידה לחודש ואחר כך תחזירי לישראל,לאמא. עד אז תשלימו,וגם תספיקי להכיר את בעלי לעתיד." שמעתי בקולה צחקוק,ההצעה נשמעה מעולה,אבל מה עם דימה חשבתי לעצמי.
"אני אחזיר לך תשובה בערב,אני צריכה לחשוב קצת."
"את עכשיו אצל דימה?" היא שאלה אותי.
"כן.." עניתי וידעתי שהתפרס עלייה חיוך ערמומי,אני מכירה אותה כבר מספיק זמן כדי לדעת מה היא חושבת,ומה הבעת הפנים שלה. את דודה רוז הכרתי מאז שנולדתי,היא תמיד הייתה לצידי ברגעים הקשים,ולפני שלוש שנים היא עברה לארצות הברית,והכירה שם את אריק,לא ראיתי אותה מאז.
"או קי אז אני אתקשר אלייך בסביבות שמונה בערב."
"אוקי אני אחכה לטלפון ממך.." אמרתי וניתקתי.
"רורי שלי עם מי דיברת ?" דימה נכנס לחד רוהתיישב ליידי במיטה.
"דיברתי עם רוז,היא נוסעת לפלורידה לחודש,היא רצתה שאני אנסע איתה לחודש,ואחר כך אחזור לישראל." אמרתי בהבעה שקטה.
"תשמעי,נשמה שלי אם את רוצה לנסוע,תנסעי,תיהני,תקחי לעצמך חופש מכול הבלגאן הזה פה,אני אחכה לך,אני אספור ימים,שעות ודקות,ואפילו שניות עד שתחזרי. אני יודעת שאני אתגעגע אלייך מאוד,אבל את צריכה הפסקה מכול מה שקרה בימים האחרונים. חוץ מזה לא ראית את רוז כבר מלא זמן,את בטח מתגעגעת אלייה." הוא אמר,ראיתי בפניו הבעת עצב,אבל שמחתי שהוא מבין אותי.
"אתה בטוח שאין לך בעיה שאני אנסע?" אמרתי לו מוודאת שהוא בסדר עם זה.
"רורי,מה שעושה לך טוב עושה לי טוב." הוא חייך וחיבק אותי.
הלכנו לאכול,ביליתי איתו את שש השעות שנותרו עד שרוז תתקשר אליי. חמישה לשמונה ורוז כבר מתקשרת.
"רורי,נו החלטת?" היא שאלה.
"אני החלטתי שאני נוסעת." אמרתי בחיוך.
"יש.. הכרטיסים יגיעו אלייך בעוד שבוע לדואר,אני אשלח אותם לכתובת של דימה,ואת נוסעת בשעה שבע בבוקר,יום אחרי שתקבלי את הכרטיסים."
"או קי,נדבר כבר אחר כך רוז.."
"ביי חמודה שלי."
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כותבת ללא הפסקה