הסיפורים שאינם נגמרים לעולם (:

מצטערת על ההזנחה.

3>

פרק 3

מהפרק הקודם:
"תלמידים ! שבו במקומותיכם ! מר סורקהם, למה אינך יושב במקומך?" שאג המורה.
"ובכן המורה, יש לנו כאן תלמידה חדשה, שהחליטה שהיא לא מעוניינת לשבת בשום מקום אחר, חוץ ממקומי שלי,
ולכן היני סבור, שאיני יכול לשבת במקומי, כי אכן- הוא נתפס בידי התלמידה החדשה." ענה אנדי בשפה גבוהה.
"אכן, הינני רואה. ובכן, ילדתי, מה הוא שמך?" פנה אליי המורה.
"פאולה מירנדה מרסולי, אדוני." השבתי לו.
"פאולה מירנדה מרסולי, האם תואילי בטובך, לקום ולעבור לשבת בכסא לפנייך. יש כאן מקום פנוי,
והסיטואציה הלא נעימה, תיפתר." ענה לי המורה והצביע על מקום הישיבה שמולי, בשורה השנייה, לצד החלון.
"כן אדוני." אמרתי לו, אספתי את חפציי, ועברתי למושב שלפניי.
אנדי התיישב במקומו, והשיעור התחיל כרגיל. בלי התייחסות מיותרת, להצגתי בפני הכיתה.
שמחתי על כך.

משנגמר שיעור ספרות, השיעור האחרון ביום הלימודים של יום ד',
אספתי את חפציי, והלכתי לכיוון הדלת.
איך שבאתי לצאת מן הכיתה, הדלת נפתחה ע"י אנדי, שנעמד בדלת, והסתכל עליי.
"אתה יכול לזוז בבקשה, כדי שאני אוכל לצאת?" שאלית את אנדי.
"לא." ענה.
"אוקיי, אז נישאר שנינו כאן, עומדים ומסתכלים אחד על השני."
"אין לי בעיה עם זה." אמר ונכנס לכיתה, וסגר אחריו את הדלת, דוחף אותי מעט.
היינו צמודים מאוד.
בלעתי את הרוק שהתווצר בפי מן הקרבה בינינו.
ריח הבושם שלו הגיע לאפי.
"תן. לי. לצאת." אמרתי בקשיחות.
"את מוזמנת לצאת." אמר ונשאר במקומו, קרוב אליי, לא נותן לי מקום מעבר.
"ובכן, אתה חוסם לי את היציאה. זוז."
אנדי זז בכמה סנטימרים, שהספיקו לי לצאת מן הכיתה.
סגרתי את הדלת מאחוריי, נושמת לרווחה.
עבר בי רעד קטן של פחד, כשהיה קרוב אליי.
הוא חזק. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. כבר הספקתי לשמוע עליו כמה סיפורים. אין לדעת מה הוא יכול לעשות.
עזבתי את המחשבות בצד, והלכתי לביתי.
הוא היה במרחק 20 דק' מהבית-ספר.
אכלתי, והלכתי להכין שיעורי בית.
כשסיימתי להכין את השיעורים, הלכתי לישון, וקמתי ב-10 בלילה.
שתיתי כוס מיים, ופתחתי את המחשב.
נכנסתי למיי-ספייס שלי,
בודקת עידכונים של חברים.
חברתי אשלי העלתה את התמונות מהמסיבת פרידה שהיא והחברים עשו לי (:
עיינתי מעט בתמונות, והעייפות השתלטה עליי.
סגרתי את המחשב,
וחזרתי למיטה. לעוד שינה מתוקה.

בוקר.
קרני השמש נכנסו לעיניי, והעירו אותי.
נזכרתי באתמול.
כשהבטתי בתמונות מהמסיבה, הייתה שם תמונה שלי ושל ריאן.
ריאן הוא האקס שלי. נפרדנו בגלל שעברתי דירה.
ריאן הוא כל מה שאפשר להיות בבנאדם.
הוא חתיך, חמוד, מצחיק, תומך, מקשיב, מכבד, אוהב, חם, יודע להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון, תמיד נמצא שם.
היינו ביחד שנה ו7 חודשים. המסיבת פרידה שלי נפלה על השנה ו7 חודשים שלנו.
היו הרבה דמעות, אך עם זאת גם חיוכים.
עם כל כמה שזה כואב לעזוב ולהיפרד, אני חושבת ששנינו נוכל לעבור הלאה בשלב מסויים.

טוב, הנה מתחיל היום השני לבית הספר.