אני מסתכלת אל ההיסטוריה והכאב הזה נוצר בי שוב כי אני יודעת שנשפך כל יום יותר מידי דם כמו מים הוא זורם ושורף וכואב את אובדנם של המתים .הדם הוא דבר רע המסמל כאב מוות רצח פצע והכי הרבה פגיעה... אני פותחת את ידי ורואה את ורידי ובראשי אני רואה את הדם האדום שלי זורם
ומחייה אותתי ואז אני מבינה שדם זה לא סמל למוות זהו סמל לחיים... אני חושבת על כל שפיכות הדמים ואולי החיים שאנו חווים יום יום עם הפלשתיניים
הפיגועים והמלחמות אני לא נוקטת עמדה אם כי אני חושבת שאני יכולה לשנות אני מבינה שכמסתכלים על עלינו מלמעלה הכול מסובך יותר...
אני גם יודעת שדעה זה דבר חשוב ושלמי שאין דעה אין "קול" אולם אני יודעת שישנם דברים שצריך להשאיר למבוגרים לעשות....
חולמת על עצמי מתהלכת במדי צה"ל כשהכול סביבי דם רואה בוכה וממשיכה במסע המפרך הזה שהתחילו אבותינו ואלינו להמשיך....
אוחזת בעצמי ואומרת לעצמי שעד שאני יגיע לצבא הכול יהיה בסדר אבל משהוא בתוכי יודע שזה לא נכון ושמה שההורים אומרים אלו שקרים לבנים שנועדו
להסיר מאיתנו דאגות
לא לדאוג!!! השלום עוד מעט פה...אתם מאמינים??? לכל הבולשייט הזה השלום רחוק מלהגיע והמלחמות רק גובות עד מחיר דם חיים
או אפילו "רק" רגליים אבל זה עדיין כואב...
דיי!!!!זה מספיק האכלתם אותנו שקרים ושתקנו אבל אי אפשר להאמין לזה יותר, האמת זה השקר הכי טוב אז בבקשה דיי לשקר!
שלכם עבד החיים...(ללא נקיטת עמדה שפיכות דמים זה נורא!!)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא