אני הולכת על הבלתי נודע למרות שאני מרגישה את האדמה מתפוררת שוקעת ורועדת לי מתחת לכפות הרגליים היחפות ערומה ממסכות רק אני פשוט אני חושבת שוב למה לקחת סיכונים למה להעיז למה??? אבל מה עדיף??? לפעמים נראה כאילו כל מה שאני רוצה זה לחכות שמשהוא יקרה או משמיהו יזיז אותנו
זה דור שלם של אנשים שלא איכפת להם כמעט מכלום מתי לישון ומתי לקום ואיפה הזהות שלנו????...... תקשיבו די.ג'י. זה לא שם פרטי למרות שחצי תל אביב
תסתובב שכתצעקי.....אהההה!!!!! הצילו אני שוקעת במחשבות דיכאוניות במחשבות נכונות במחשבות נכות ובמחשבות לא בריאות די עם זה אני מבולבלת ...
"מסוממת מטורפת בלי הכרה" מחכה לאחד שידע לעשות קסמים שידע להגיד מילים שיצבעו את השמש בדם.....(כנסיית השכל) אני לא מקורית היום אני יודעת
אבל לכל אחד יש את הימים האלה שהיא לא היא, שהיא מרגישה צורך לחכות משהיא אז אני כבר אומרת לכן אף פעם לא תהיו משהוא אחר נולדתה אתה ותמות אתה
אז אתה יכול לשנות טיפה את עצמך ולהתאים את עצמך למצב הנוחכי אבל אף פעם לא תהיה הוא!!!!
חייבת ללכת אני יכתוב היום שוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא