
טוב ככה... היום רבבתי עם ילדה עוקצנית ומגעילה שנקרא לה עצבנים
זה היה אירוע מוזר היא סיפרה על העבר על איך שתלתלים שיחקה באיזה הצגה חזיר היא סיפרה זאת בלעג מסוים של יכולתי לסבור... אז סיפרתי לה במעט חוצפה
שהמורה שלנו לדרמה אומר שאלה שמשחקים תפקידים לא שגרתיים הם שחקנים טובים יותר ושהיא קיבלה בהצגה שלוש שורות והתעלמות כי היה לה תפקיד משעמם
היא נפגעה מאוד והתחילה לרדת עלי יחד עם החברות החננות שלה החליטה לעוות את המציאות והסיטה את המקובלות בנימוק שצריך להגן על החלש... היא טענה שהתנפלתי עלייה ושהייתי אגרסיבית אבל ת'אמת כבר הרבה זמן שהיא מתנהגת עלי ועל תלתלים בלעג לא שהיא כוחנית אבל היא מוקפת בחבורה של חננות מושפעות
גם אני נפגעתי לא ממה שהיא אומרת אלה הרגשתי מועקה כי אני זיו פגעתי רגשית במישהו זה נתן לי הרגשה של חנק וגועליות הרגשתי כאילו דרכתי על החלש תפקיד שהיה של אחרים , אני תמיד הייתי זאת שעוזרת לחלשים ומזמינה למפגשים בכיתה ב את אלה שלא אהבו ועכשיו העוגה שכול כך השקעתי בה נמעכה על פרצופי ולא זכיתי לאכול ממנה. לא מפריע לי שהיא הייתה הקורבן מפריעה לי שהיה קורבן וששנים של אכזבה וגועליות מאנשים אחרים סביבי יצאו אליה אני החלטתי שהעצבנית סוג ג' הזאת יכולה ללכת לעזאזאל אבל ההרגשה הפנימית שלי לא ברורה.
אז החלטתי לכתוב לך אלוהים מכתב על הימים הנוראים שעברתי ועל אלה שבדרך:
"אלוהים שלי, זאת אני זיו אני כותבת לך כי נמאס לי שלאף אחד לא אכפת ממני מאחרים ומהעולם. נמאס לי לראות קבצנים יושבים ברחוב ולצידם חיים עוברי אורך עשירים
עם חיוך המתנוסס מאוזן לאוזן וארנק המכביד על מכנסיהם. נמאס לי לשמוע על זונות שמגיעות לפה בחוסר בררה ועוברות השפלה נוראית, נכנסות להריון שגורם להן סבל ובעקבות כך מפוטרות מעבודתן. נמאס לי לשמוע ששכר הגברים גבוה יותר,שנשים משועבדות לבעליהן, ועוברות הטרדות מיניות ואונס.נמאס לי לשמוע בחדשות על הפליות וגזענות ואל איך שאנו עם סגולה אשר עבר שואה מתנהג באכזריות לאנשים רק בגלל שונות זו או אחרת בדעות או במעשים.נמאס לי לשמוע על פדופילים וילדים קטנים שעוברים התעללויות והטרדות מניות מצד ההורים או הקרובים.
נמאס.
אלוהים אני אולם חלוקה בדעותיי אך זה נורמלי, לא? אני חשה צורך פנימי לחום ואהבה אך נרתעת מהעובדה הכ"כ פשוטה הזאת שאיני יכולה לתת אימון באף אחד.
אלוהים היום פגעתי בילדה וביישתי אותה בפני חברותיה אני יודעת שזה לא בסדר זה לא מתאים לי אבל לא יכולתי לראות את עיניה הגדולות של תלתלים נוצצות ולא לעשות דבר...הרגשתי כאילו אם אשתוק אפר את הערכים עליהם חונכתי ולא הגן על החלש, כאשר עשיתי מה שעשיתי זה נבע מפזיזות וחשבתי כי הרגיש גאווה מסויימת על שהגנתי עליך תלתלים ובמידה מסוימת גם על עצמי, עכשיו אני מרגישה רע כי פגעתי בעצבנית למרות שכ"כ הגיעה לה והיא הביאה את זה על עצמה. אני מקווה שהיא תסלח לי כי ההרגשה הזאת כאילו דלת נטרקה לי על האצבע מחלחלת בתוכי ואני רוצה להפסיק אותה...
לאחר שפגעתי באדם אני יכולה להבטיח לעצמי שאשתדל לא לחזור על זה בשביל ההרגשה הפנימי שלי כי החנק הנפשי הזה לא שווה את זה.
שלך בהמון קושי
זיו ♥"
נ.ב. יותר טוב... אמא!?!?!