לכול מי שתהה למה לא כתבתי אז הייתי בטיול של יומיים מבית הספר קמתי בבוקר ונסעתי במונית כי לאמא שלי לא היה אכפת והיא לא לקחה אותי לבית הספרהגעתי לכיתה ולא הספקתי להגיד לאף אחד שלום וכבר המורה הגיעה ורציתי להגיד שלום אבל לא יכולתי יצאנו באוטובוס למסלול מלא מים שנאתי את ההרגשה הזו שאני
לא בקרבת אנשים שאני מתחברת אליהם הלכתי לישון באיזה אוהל מסריח שבו כול הבנות ישנו היינו 3 וחצי כיתות ישנתי על מזרון מאובק היתקלחתי בבגד ים במהירות בכדי
שאספיק להיתלבש... אההה כן אכלנו אוכל דוחה ומרעב אכלנו בחזירו כאילו היה סעודת מלכים הלכתי לישון והרגשתי כול כך לא שייכת לאווירה של הטיול אז החלטתי להיות כמו פעם ולהיתחבר לכולם אז את המסלול הלכתי עם צילי היה לי כול כך כיף עד שיצא לי לדבר עם ברז הוא שאל אותי "למה אני חברה של המכוערת הזו? "כשכוונתו לתלתלים
אני היתקפלתי הכחשתי את קיום השאלה כאילו לא נשאלה והמשכתי לטייל אחר כך הוא שאל שוב לידה רק ברמזים " את זוכרת את השאלה מקודם" "את רוצה שאני יגיד את זה ליד המכוערת?" היא די הבינה בכלליות כי בזמן האחרון שאלו אותי את השאלות האלה יותר מידי אמרו לי שאם אני לא הייתי חברה שלה ולוקחת אותה איתי לכול מקום כבר מזמן הייתי בטופ... אני כבר לא מבינה מה עלי לעשות להישאר בקירבת תלתלים למרות שאני תמיד בחוסר ביטחון או להשאיר אותה בחוץ בניגוד לערכים שלי????
מה עלי לעשות להמשיך עם מה שעושה לי רע רק כי זה נוגד את הערכים שלי? אני יודעת שאני לא יוכל לעמוד מולה ולהביט לתוך העניים שלה אחרי שהשאיר אותה מאחורי
אני ירגיש אשמה... אני מבולבל ואין לי עם מי להיתייעץ...
גם ההורים לא עזרו הפעם אני חזרתי הבייתה אחרי שחשבתי על זה המון ורק רציתי לראות אותם להגיד שלום אבל הם בעבודה לא היה להם אכפת מה עבר עלי כרגיל היא תשאל "איך היה בחוסר עניין" ואני יגיד "סבבה" וילך חזרה לחדר שלי לפייסבוק לבלוג לאן שלא יהיה אבל בורחת ממנה ולא מספרת דבר ואותה זה בכלל לא מעניין כי לה יש מלא בעיות עם תלמידים ששורפים אולמות וילדים שהיתנתקו מההורים ובלי לשים לב רק מרחיקה אותי ממנה אני כבר על סף של לא לדבר על מה שאני חווה בכלל ואתה בלוג זה המפלט האחרון שהיה לי בחיים לספר איך אני מרגישה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא