נמאס לי לא רוצה יותר לרדוף אחרי עצמי ללא מטרה להתעטף באשלייה אחת עצומה ולהרהר לעצמי אולי אני לא בסדר נמאס לי להיות לא בסדר אני רוצה שכולם יהיו אשמים רק לא אני אז נכון להאשים זה קל אבל יותר קל לא להיסתכל בכלל לראות את האשליה החביבה הזו ולהגיד לעצמי נו סבבה אני בסדר אבל אני לא רדו מזה אני חייב בסרט נורא ובא לי להקיא על התסריטאי האכזר של הסרט שלי.לפני כמה ימים רציתי לכתוב אז אני יעשה חפירה אחת מרוכזרת להכול.
יום השואה:
לראות עוד סרט על טרגדיות נוראיות לשמוע עוד סיפור על מוות אכזר לראות עוד סרט שמוריד מליוני דמעות ולהזדעזע מבני האדם שיכלו לעשות דבר שכזה
אני 100% אשכנזיה אז כן יום השואה קרוב אליי מאוד אכפת לי ממה שהיה שם ממה שעבר על אותם יהודים שסבלו מהיותם שונים מעוטים בהמון הנוצרי הזה שמאיים להורגם.
שמעתי סיפורים וידעתי שזה לא צחוק.
הסיפור החופר ברמות שרציתי לכתוב ונמחק:
פעם היו במבוך 4 חברים 2 עכברים ו2 גמדים [גמדים: נחשון וחששון עכברים: רצרצ ורחרח]
הם היו יוצאים בכול יום לחיפוש אחר הגבינה יום אחד הם מצאו את הגבינה שתשב להם אושר העכברים המשיכו לקום מוקדם ולמדוד את הגבינה ,
לאומתם הגמדים עברו לגור בקרבת מקום התעוררו מאוחר ואכלו מהגבינה ללא הכרה.
לאחר חודש הם באו לתחנת הגבינה ולהפתעתם לא הייתה גבינה יותר .
לכול אחד מהדמיות היו תגובות שונות לשינוי הפתאומי: רחרח ורצרצ- השתמשו בכישוריהם וחיפשו אחר גבינה נוספת. נחשון- התלבט המון זמן אבל לבסוף החליט לצאת למסע ולחפש אחר גבינה. חששון- לא זז שאל עצמו כול הזמן מי הזיז את הגבינה וחיפש אחריה בקרבת מקום התכחש להעלמותה.
בספר הסופר מראה לנו את ההתמודדות של נחשון עם פחדיו בהליכה הבודדה במבוך.... על הפחד מלהתקדם ולזרום עם השינוי. אבל לבסוף הוא מתגבר על פחדיו.
אני הבנתי שבמצבי כרגע אני כמו חששון לא זזה ולא זורמת עם החיים אני מחכה שיזיזו אותי ויעזרו לי אבל לא יודעת מה לעשות.
אני רוצה לקחת פיקוד על החיים שלי ולא לתת להם להמשיך בשלהם להבין שהמושכות בידים שלי ואני יכולה לשנות הכול אם רק ארצה בך.
הצל של ילצ'י:
כול חיי חייתי מאחוריי צל של עצמי תמיד אמרו לי שאני מיוחדת כול חיי פחדתי לאבד את המיוחדות הזו לאבד את עצמי אז ניסית להיות יותר מיוחדת
יחודית אחת ויחידה... הכול התחיל בכך שנולדתי עם הגבה הקופצת שכנראה שמייחדת אותי נולדתי עם שם מיוחד [יהל= ההילה של הירח] ומאז אני לא מפסיקה לנסות להפתיע את עצמי אפילו להראות שאני מיוחדת . אני הולכת עם עגיל אחד שומעת שירים בעיקר בעברית הולכת עם צעיפים על הראש ונוטה להגזמה בכול טרנד אופנתי
פתחתי בלוג מה שלא כול ילדה עושה וגם אני אוהבת לאכול אוכל של גדולים [מאכל אהוב: ברוקולי]
אני לא יודעת אם זאת אני, אני רק יודעת שאין אני יש רק את זאת תמתפקדת במקומי וחייה לה חיים.
אני לא יודעת למה אני מתעקשת לחפור דווקא בבלוג ולא לאמא או אבא.
לגבי הפסיכולוג אמא לא עומדת מאחורי מה שהיא אמרה [ מה חדש?] כנראה שאין פסיכולוג.
יום הזיכרון לחללי צה"ל וניפגעי פעולו האיבה:
יזכור!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא