בובת חרסינה קרה מרוסקת איבדה צורה השתנתה היא לא מה שהיא הייתה מחייכת סביב אך מבפנים מרוסקת בוכהבצדדים אבל בלי לומר מילה נעלמת מתחבאת מהצרות הסובבות ומחפשת קמצוץ של יושר אבל שלאוו. שוב הלכתי וכול ההפסכה בכיתי על מה שיש לי ומה שאין לי. רציתי הכול ולא ניסיתי כלום. אני כול כך רציתי להתחיל מחדש אמיצה יותר חדורת מוטיבציה אבל הבועה היפיפייה הזו התפוצצה לי בפרצוץ.
חשבתי שהשתנתי אבל לא רק למדתי להכחיש את רגשות העצב החדים שמצפים אותי וחנקים לאט לאט מזדחלים לעברי בשקרים ומכאיבים.
אני רואה פרצופים אחד אחד סוטרים לי על לחיי האדומה מצטברים סימני מכות ועיניי מזילות דמעות קרות המבטאות כאב עז רגשות האכזבה והצער שוטפים את גופי לא אותן דמעות מלחות ומוחשיות הממחישות את אותה הרגשה של המלח על פצעי...................................................
המשך יבוא אמש שלי העלוקה גונבת לי את המחשב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא