ה
חיים הפכפכים ומוזרים וזה לא משנה כמה שאתה תהיה למעלה ברגע שתרגיש רע הכול יראה לך נורא ולא משנה כמה אתה למעטה ברגע שתרגיש טוב אתה תזהר. אני לא אוהבת לומר את זה אבל אני טועה והרבה החלטתי שלא משנה כמה שהיום מסריח ברגע שאני יוצאת מהבית אני צריכה ללבוש חיוך מקסים שאולי יעצבן חלק אבל אולי אנשים יבניו שאני זאת אני ואולי עדיף לא להכיר אותם מקרוב ולהשאיר את התקווה הזאת כהר הנבו שלי [למדנו בתנ"ך], ככה לפחות אני לא יתאכזב ממה שנראה לי כדבר מדהים. אני אדם כמו כולם אני לא מיוחדת בכלום כמו הרבה אחרות אני בלוגרית ומשועממת ויש לי פייסבוק ויש לי שיעורים שאני אף פעם לא עושה ומריבות עם ההורים והגזמות בסיפורים שלי ורגעי חוכמה ורגעי טמטום וגם אפילו ימים רעים אבל כמו כולם אני לא צריכה להרגיש רע עם עצמי אני סך הכול בנאדם רגיל וגם אם אני כועסת אין לי מה להסתיר ואם אני אוהבת זה לא בושה ואם אני שונאת זה אנושי [לא סיבה לגאווה] ואפילו אם אני חולמת על עתיד ורוד זה לא הופך אותי למוזרה כי ככה אנשים פשוטים תמימים ולא חכמים במיוחד, כמה שאנשים הם יצורים מקסימים ;)..... כן ואפילו מצבי הרוח הנפלאים [ממש] שלי זה נורמלי [נראה לי].אני צריכה להירגע לי למצוא את יהל האמיתי ולהציג אותה ולא עוד פרצוף מזוייף.
לגבי הילד ההוא בזמן האחרון התקרבנו אבל אני לא בטוחה שמה שאני חשה כלפיו זו אהבה אנחנו לא מכירים כול כך אולי אני סתם הייתי מסונוורת ורציתי להתאהב .... בכול מקרה הוא ילד נחמד [ואנושי] והוא נחמד אליי והייתי רוצה להכיר אותו... לפעמים החופש מבאס :(
בכול מקרה אני לא הילדה היחידה שחווה חויות של מוזרות פנימית [נורמליות] ואני צריכה לדבר עם משהיא אבל אני לא רוצה להיות חופרת בגלל זה אני עדיין חופרת לכם [קחו פוסטינור חחח..]
הפוסט הכי אופטימי שאי פעם כתבתי [מה קורה לי?] וגם כנה ונקי מדיכאון..
יהל♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא