אין את הלחץ של סוף שנה ואני לא מרגישה שזה נגמר אני יודעת שאם תשאלו אני יגיד שאני כול כך מאושרת אבל רוב האנשים שאני מכירה הכרתי משם מהמקום החינוכי והאפל הזה ובלעדיו הייתי נטולת חיים [אפילו יותר]. הייתי מפספסת את כול חיי ולא הייתי מגיעהה להיות פסיכולוגית בחיים ... אני אוהבת את בית ספר ולא את השיעורים המשעממים אלה את הדייונים המרתקים באקטואליה ואת ההפסקות המשעשעות ואת ההליכה הביתה ברגל עם ילדים נחמדים ואפילו את השיעורים שבהם ישבתי ליד ילדים נמחדים וכול זה נפסק לחודשיים אבל נפסק. זה בטח נשמע נורא חנוני אבל לא איכפת לי גם ככה אתם לא קוראים באמת .... והכוונה זה שאני אוהבת להגיע למקום הזה אם כמה שזה מוזר ואני מתבאסת שאני לא יוכל לראות ילדים שאני לא ממש מתראה איתם מחוץ לבית ספר..................באסה :(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא