לא נשאר כלום ממה שנחשב החיים שלי פעם היו לי חוויות מבית הספר שדיברתי עליהן בפייסבוק היום אין לי כלום הכול חסר משמעות מבחינתי אני כול כך רוצה להתחיל שיחה אבל אין לי איך אני לא יודעת על מה לדבר.... אני רוצה להיפגש אבל כולן גרות רחוק מידי בקצה השני של הישוב ולמי יש כוח לצאת 45 דקות לפני הזמן... אני בודדה ומשועממת וזה רק ההתחלה. יום אחרון ללימודים ואני מגלה על הבוקר שאמא של שיר מתה זה עצוב וכולן הולכות עליה לשבעה וזה מובן אבל אני לא כול כך בקשר איתה גם לפני זה ועושה לי רע לראות אותה ככה ולא אכפת לי שאנחנו בקושי מחליפות מילה זה פשוט כואב לי לראות פרצוף עצוב כול כך בלי שאני יכולה לעזור ולעודד אותה כי אני אפילו לא יכולה להבין את מה שהיא חווה. שייגעצית ואני לא נפגשנו מיום ראשון [בית ספר] וניסיתי להיפגש היא פשוט לא יכולה אף פעם . ותלתלים התעלקה עלי בגלל שאסור לה מחשב בבית ואצלי יש מחשב . ואני עדישה להכות יושבת בבית עם מזגן חסר מעש ואולי גם חסר אוניים כי החיים עוברים לידי כמו רכבת ואני מפספסת אותם ויותר מזה אני נותנת להם לעבור לידי וזה שיושב משמאלי רואה פרצוף מחייך וזה שמימיני רואה חיוך מלווה דמעה עצובה ורק זה שממולי יכול לראות את התמונה השלמה וכמה חבל שאין איש שמעניין אותו להיעצר מולי ולהביט בתמונה השלמה שלי של יהל הילדה עם החיוך המזוייף.
לפעמים אני מרגישה כמו רוח בלתי נראת בעולם שבו כולם רואים רק את עצמם ולא אכפת להם מה שסביבם לא האנשים ולא הסביבה בה הם חיים אנחנו ארץ הבהמות ישראל האחד צועק על אישתו בטלפון ולאף אחד אין אומץ לבקש ממנו להחליש את קולו בכול זאת מקום ציבורי והאחד מנבל את פיו בגן הילדים וכולם שותקים כי הוא איש מפחיד שכדאי להיזהר ממנו. ואחת משליכה על הרצפה את העטיפה של החטיף ואם זה מעודד אותכם זה היה ליד הפח ובהתעלמות ניקרת לעין אנחנו ממשיכים מאורח חיינו הבהמי והמגעיל. כול ילד נועד לקרירת שחקן דוגמן או זמר ורקדן הוא מייד גיי ודוגמניות הן סתומות ושחקנים שקרנים ורקדניות הן זנותיות והכול מקנאה אחרת איך תסבירו את זה שכול ילדה הייתה בחוג ריקוד משחק או שירה בילדותה והלכה על העקבים של אמא בשביל לחוות את הליכת המסלול הראשונה שלה.
זה לא קל להתעורר בכול בוקר לעולם כול כך קר מידי יום אתה לומד להיות יותר קר מסוגר בתוך עצמך ומסוכן לאחרים ולפעמים אתם חושבים שהצלחתם לעקוף את העור הקשה שהוא סיגל לעצמו אבל לא אתם לא מאחורי גבכם הוא צוחק על הנאיביות והפטאתיות שנמצאת בנסיון שלכם, וגם אם תצליחו להיכנס לי לתוך הלב בחיים לא תדעו את זה כי אני שונאת אתכם וזה לא משנה מה אני ישם על כולכם זין וינעוץ לכם את הסכין בגב כמה שיותר עמוק ויסובב כמה שיותר פעמים, כי נבגדתי רבות וגם לי מגיע להחזיר וזה בכלל לא משנה למי... פעם הייתי ילדה טובה ואני עדיין אבל לקום בכול בוקר בידיעה שאני חייה בעולם הזה גורמת לי להישתנות ולהיות כמו כולם בהמה שלא מעניין אותה אף אחד.
עכשיו סלחו לי אני צריכה ללכת לשים על כולם פס ולמחוק את הרגשות לטובת עתיד טוב יותר בשבילי.
יהל.
נ.ב. אני יודעת שזה רק מילים שאני מעיפה באויר ושמחר אני יהיה ילדה חמודה בחזרה אבל זה מה שטוב בבלוג אתם לא מכירים אותי ולעולם לא תדעו P:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא