אמא אומרת שככה אנשים ..... |
 כינוי:
גברת דווקא בת: 29
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2010
מחפשת...
אני הולכת בין צללים בלילות בלתי נראת לעין אבל כול כך בולטת בין כול הצלליות של האנשים חסרי המנוח אני הולכת לאיבוד כול מה שאני רואה זה אלפי אנשים לבד
בתנועה מתמדת לא יודעים מה הם עושים אבודים מנסים למצוא משהוא שונה אבל אין הכול זהה ולפעמים הם מוצאים את זה אבל אז כמו כול דבר בעל ערך הם נוהגים בטיפשות ומאבדים את זה. לאנשים אין באמת רגשות זה רק מחשבות שמגיעות מהלב ואף פעם לא באמת תתן לאדם להיתקרב אליך אתה מסוגר ומסתגר בתוך תוכך בכדי לא לראות את עצמך אתה שוב מראות ומקבל על עצמך קללות לא מנסה להילחם כי לך מזמן כבר לא איכפת אתה חכם אבל לא באמת רק טיפש כמו כולם מקבל את הגורל כאילו לא ניתן לשינוי ונלחם באנשים אחרים כי בגורל כבר אי אפשר אז אתה שוקע לתוך הדיכאון או אולי בעצם לתוכך ולא חושב אולי אתה יכלו לוותר על שלב זה בחייך ולהגיע לחיים מוצמידי ללחים יותר את תמיד מסתובב עם אותה הבעה שלא זזה קפואה ומכאיבה, אתה חושב שאתה חכם אבל אתה כול כך טיפש אתה מקבץ ידיך בידיים אחרות כדי שאנשים ישארו לידך אבל אף פעם לא נשאר לידם אתה מתעלם מהסובבים אותך ומנסה להמשיך הלאה ומונע ע"י הפחד מהסוף הקרב. אז אתה נעלם ואחז בין ידיך אבל מזל שמשום מה לא עובדת אני רואה אותך ובין כול הצללים אתה גם בלתי נראה אבל בולט הסקרנות בך מושכת אותי כי אתה שונה נקרא לזה מיוחד ממקום אחר באת ואולי אתה עדיין שייך לשם אבל אתה נעלם בין הצלליות הללו ואני אולי מצאתי את המשהו הטוב רצה אחריך אבל אולי זה הייתה רק אשליה אולי אף פעם לא באמת הסתכלת עלי בעניך הכהות אולי אף פעם לא חשבת עלי ואולי אני לך כמו כול הצלליות. אז אני חוזרת לביתי ובכול היום רק חושבת על עינך בוחנות את עיני מבטינו נתפסו ולך לא היה אכפת כי המשכת ולא התעניינת לחוות את חייך כאשר אני חלק מהם, אני אפילו לא יודעת למה אבל אני מבינה אותך לפעמים גם אני לא מעוניינת בחברתי ..... כי אני מוזרה כזאת אוהבת ניגודים ובעיקר אוהבת לראות את עינך בחמשבותי אני כבר לא זוכרת כמעט את פניך ולא חושבת שאי פעם אזכר בהן........שאלו אותי מה קרה לי איך זה שהשתניתי חיפשתי אחרי משהו וכאשר איבדתי אותו חיפשתי אחר עצמי מי אני ולמה איך זה קורה כול אותם דברים אני מפחדת להיות אנונימית ורוצה הכרה בין האנשים אבל יותר מזה אני רוצה למצוא את הילדה הזאת שהייתה שמה זין על כולם ועושה מה שבראש שלה אהבתי כול כך הרבה דברים שנעלמו אני מתבגרת אבל אני רק מחפשת אחר הילדה שהייתי רוצה לחזור אחורה מנסה להיתנגד לזרם אבל החיים מושכים אותי קדימה לכיוון המיועד לי מבלי רצוני אני לא אני כי הצלליות נראות לי זההות לא כמו פעם שכול אדם היה שונה עיני נהיו אכזריות בוחנות אנשים בקפדנות ומחפשות פגמים מבין שפתיי חומקות להן מילות גנאי נוראיות וידי קפוצות ולא נותנות לאף אחד להיתקרב אפי לא מפסיק להריח סכנה וכפות רגליי אומרות לי ללכת למקום אחר בוא אני לא צריכה לסבול את הפיצול העמוק שאני מרגישה, מקום מבודד שבו חם נעים ולא חם כמו בקיץ מקום שיש בו את מה שאני צריכה אהבה והרבה מאוד תשומת לב אבל בעולם מנוקר שכזה "לכי תחפשי"....
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
