אני אחרי תקופה ממושכת בלי ישרא בלוג ואני לא יכולה יותר אני מרגישה רע הייה כיף לכתוב על הנייר בהתחלה להרגיש את כתב היד שלי על הנייר אבל משהוא שם חסר השיתוף הידיעה שמשהוא קורא ואפילו התגעגעתי לתחושה שאולי משהוא שמכיר אותי קורא אני לא יודעת מה להגיד כול כך הרבה עבר עליי בזמן שלא כתבתי .... בפעם האחרונה שכתבתי כאן חזרתי מארצות הברית ואחרי חודש שלם של ניתוק כמעט מוחלט מהכול חשבתי שאולי אני לא אצטרך את זה יותר אבל כמה שטעיתי ברגע שהאנשים חזרו כך גם הבעיות בגודלן הטבעי ואולי יותר כאילו לא עברו חודשיים שלמים של חופש... חזרתי עם בעיות אפילו גדולות יותר הם הפסיקו לדבר איתי , זה מרגיש נורא להיות בלתי נראת בעינהם והם מולי מול הפרצוף שלי ולא רואים אותי כי לא אכפת להם ממני אני לא שם והם שתמיד נמצאים היכן שהבעיות הכי גדולות שלי נקראים במילה אחת גברים... ואולי כרגע הם לא בדיוק גברים אבל כול עוד הם ממין זכר הם מהווים לי בעיה וזה לא בעיה עם בנים זה בעיה עם עצמי ואני לא ורוצה שזה ימשך ככה יהל כבר אבדה בתוך מה שקראתי לו שינוי לטובה ... אני אהבתי להיות אני לפני כול זה למה הכול הישתנה ואיך זה קרה... הוא ראה אולי הוא הסתכל עליי אבל השפתיים שלו לא זזו זה כאב יותר מתמיד כאילו קיבלתי סטירה מצלצלת כי הוא לא רצה לומר לי שלום ולא רצה לשמוע ממני ואני השפלתי את מבטי והמשכתי עם כאב נוראי שכזה למה מיום שתכננתי ימים מראש איך להיראות וכמה מאושר הוא יכול להיות הגעתי למצב שבו אין לי מה לעשות אלא לקוות שהזמן יעבור והפצעים יחלימו עד שהמלח כבר לא יכאב יותר ואז אולי אוכל להתמודד עם עצמי ולדעת שזה למטרה טובה.
אני אולי יכולה לשמוח שלא עמדו מולי ואמרו את מה שחשבו למרות שאולי אז זה היה כואב פחות אני ביקשתי מאלוהים שתהיה לי שנה טובה אז למה כול זה הגיע לי???
אני חוזרת אחורה לימים חשוכים חזרתי להיות חברה יותר מידי צמודה של תלתלים וחזרתי להרגיש לא שייכת לחיים שדמיינתי לעצמי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא