לקום בבוקר לצחצח שיניים להתלבש לשתות להכין תיק ללכת לבית ספר לעשות כאילו מקשיבה להגיע להפסקה לרצות להיתאבד לא להרגיש שייכות לכלום אני לא חשובה ולא שייכת ולא במרכז אני לבד בעולם הזה לגמרי לבד כי אני פשוט שונאת להיות שייכת או שאולי מפחדת??? אני אפילו לא יודעת אבל אני מרגישה ריק שלא מתמלא אף פעם בשום מצב אני מרגישה יותר טוב כשיש מוזיקה או סרטים או אפילו סתם משהוא שמעסיק לי את הראש באותו הרגע אבל אני ריקה ורע לי מאוד אני רוצה לצעוק ולשתוק באותו הזמן להגיד לכולם בדיוק מה שאני חושבת להיות אני בלי להתחשבן על מה שיקרה אחר כך אבל קשה לי אני נחנקת לאט לאט פחות ופחות אוויר מגיע עלי ואני לבד לגמרי לבד ובכול זאת כבול בשרשראות שאני מייצרת לעצמי זה יכול להיות??? אני יכולה להיות שמחה מאוד ואז פתאום עצובה אפילו יותר אני יכולה לשנן משהוא לזיכרון ואז רק לרצות לשכוח אני יכולה לחפש הגנה בלי להתקרב לאף אחד??? מה קורה לי??? אני רוצה רחוק אני רוצה להיות קרובה אני אוהבת אני שונאת מה עובר עליי למה אני מרגישה כול כך רע שם בחוץ וכול כך רע פה בפנים ולמה אני כול כך רוצה ללכת ללכת לרוץ לכול מקום רק לא לכאן אני רוצה להוציא את הרגשות האלה מתוכי זה כואב לי וממשיך להכאיב כאילו מתגרה ביי.... הצילו!!!!! אני פה !!!!! תעזרו לי לצאת מזה אני לא רוצה יותר לא רוצה לכאוב לא רוצה לזכור לא רוצה לשנוא אני רוצה את הפשטות שבחיים אבל הכול סביבי אפור שחור ואני מפוחדת .
ולמחרת הכול חוזרת על עצמו רק יותר , יותר כואב יותר מפחיד יותר אבוד מביום האתמול . מה מחזיק אותי ולמה אני כול כך אטומה להכול אני רוצה לקחת שליטה על החיים שלי אבל לא יודעת איך????
דיי!!! נמאס לי מה עשיתי שזה מגיע לי??? ולמה לאף אחד לא איכפת???
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא