חייבת עצות מלא עצות אבל ממי? אני מחפשת משהוא להאחז בו אבל האדמה מתפוררת ואני נופלת לתוך הבור הכול כך עמוק הזה אני נופלת לאט מה שמקשה על רגשותי כלפי הנפילה אני זוכרת את האנשים שראו אותי נופלת שלא הושיטו יד לעזרה שלא חשבו שעלי שהיתעלמו ממני אני חסר אונים מול המון של אנשים ששמחים לראות אותי תלוייה בכיכר העיר לראות את צווארי נכרך בחבל העבה שסורט את עורי לראות את הצוור שלי מטפטף דם קר נוזל על הרצפה ואני לא בוכה כי אני לא מועילה לעולם ואין לי מה לתרום לו אז קיומי לא חשוב ואם אני מצליחה לגרום למעט אנשים בידור בכך שאני תלויה בכיכר העיר מה רע?? כבר אין לי כוחות לראות את כולם מאושרים מהצד לשבת ולחכות שגל האושר הזה יגיע אלי כי כשאני מתקרבת אליו הוא בורח ואז לאף אחד אין אושר אני מפיגה את האושר מהעולם את הניצוץ הכול כך חשוב הזה את הדבר הכי קסום לעולם לא אחווה אהבה זה לא דבר לאנשים כמוני שהורסים הכול.
מרימה ידיים בתקווה שלכם יהיה יותר טוב.. אחרי שאמות אני לא רוצה שתבואו בבגדים שחורים כי זה צבע אפל ונורא אני רוצה את כולם בבגדים ציבעונים מאושרים שאדע שעזרתי לעולם הזה בדבר קטן מתתי.
אני מורישה את הבלוג לאבדון כי "זיו" היא לא ילדה מיוחדת היא ילדה שכותבת על שטיות בלי סיבה ואין שום טעם למה שכתבתי כי אם הייתי חושבת שבקטעים שלי יש משהוא שתורם לעולם הובחן הייתי מכינה ספר.
זיו היקרה אחרי שאני ימות אני רוצה שתדעי שאני ימות כי אני הולכת להשמיד את הילדה הנוראית שהפכתי להיות ולחזור אלייך להפוך לילדה הכו תמימה שהייתי לעולם לא אבכה שוב כשאני כותבת כי זיו האמיתי לא הייתה כותבת היא הייתה כותבת אבל לעצמה.
אני לא יפסיק לכתוב אבל אני שואפת לזה.
אני כותבת דברים חסרי ערך אל תתיחסו לזה אני לא באמת הולכת לחזור לעצמי...
כתבתי קטע על עצמי עוד אחד שלא קשור לחיים אבל אני רוצה לפרסם... שמתי לב שאתם כבר לא מגיבים אני עצובה כי אני מבינה שמה שאני מרגישה זה דבר שונה שאף אחד לא מרגיש כי אני מזוכיסטית....
נמאס לי!! לשמוע "תזרמי עם החיים" המיים האלה מזוהמים וקפואים אני זורמת עם המים נתקל בדרך באבנים, בולי עץ, ענפים וכמובן אנשים אני בוכה אבל הדמעות קופאות עוד לפני שנוגעות בלחיי, לחי נשארת יבשה. אני יודעת שבסוף הנהר הזה יש מפל (נפילה) שבסופה לכולם יהיה אותו סוף מוות .
אני לא רוצה להישאר במים המזוהמים האלה להישאר חלולה מחלומות, אני רוצה לחוות אני יוצאת מהמים הקרים ורצה לשם לכיוון שונה אל הרפתקאות הרים שבילים ומקומות שונים. נתקלת בצומת דרכים ובלי פחד בוחרת בדרך של זיו כדי לחפש אותה בתקווה שיום יבוא ותקראו את זה ותבינו למה כול ההתנהגויות הללו, מילים חסרות משמעות שנאה של כול מה שאהבתי ולאהוב את הדברים החלולים שפעם כול כך שנאתי...לא אבכה יותר כי נמאס לי לחוות חיים רטובים מדמעות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת דווקא
