איך פגשתי את אבא

ילדים, הפרידה מדורון אמנם היתה לא צפויה, אבל היא הגיעה לאביכם בזמן טוב יחסית. לא שיש זמן טוב לפרידה, אבל איכשהו עם ההתרגשות של סיום הקורס, וההתפרקות במסיבה בערב הפרידה - כל הרגשות יצאו החוצה ותוך כמה ימים אביכם היה מוכן להתחלה חדשה.

זה לא שלא היו לי רגשות כלפי דורון - להיפך, הוא אולי בן הזוג שהרגשתי כלפיו את הדבר הכי קרוב לאהבה (עד שהכרתי את אביכם...), אבל משהו בעובדה שהוא יזם את הפרידה גרם לי להבין שאין מה להזיל דמעות על הקשר הזה. אם הוא החליט שמבחינתו זה לא זה - אז אין לי סיבה להצטער. זה ההפסד שלו והוא מוזמן להמשיך הלאה בחייו ולנסות למצוא משהו טוב יותר בשבילו.

אז החיים המשיכו, ואחרי 3 חודשים של קורס בבה"ד 1, הגיעה ההשלמה החילית. קורס קצת פחות אינטנסיבי, אך עדיין במתכונת של חזרה הביתה פעם בשבועיים. על ניסיונות להכיר בחור חדש בתקופה הזו ויתרתי מראש - זה לא נשמע מעשי להתחיל קשר במצב הזה, וחוץ מזה - כבר חודשים רבים שאביכם לא היה רווק (קודם יניב, ואז חו"ל, ואז דורון - למי היה זמן?). אז נכון, סטוצים לא באו בחשבון כדי להעביר את ימי הרווקות, אבל פתאום זה הרגיש הרבה יותר בסדר להסתכל על בנים, ואולי אפילו לעשות עיניים.

רוב הזמן בקורס היינו עסוקים בלשמוע הרצאות בתוך אולמות או בכיתות עם אותם אנשים. מהר מאוד שמתי עין על בחור אחד, יקיר, שהיה מאוד לטעמי, אפשר לומר שאפילו היה לי "קראש" עליו. בכל מקרה, השתדלתי להמצא בקרבתו ככל שיכולתי, לשבת לידו בהרצאות, לדבר איתו בין לבין ומה לא... היה משהו מרגש בחופש הזה להסתכל על בחור, לחייך אליו, ליצור קשר...

מה שלא הייתי בטוח בו הוא האם יקיר בעניין של בנים, ואם כן - האם הוא בעניין שלי. אמנם הגיידר המפורסם שלי עדיין לא אכזב (למרות שאף פעם אני לא סומך עליו), אבל היו כמה חבר'ה שידעתי בוודאות שהם הומואים, ודווקא במקרה של יקיר לא הייתי לגמרי בטוח. מצד שני, החברים הקרובים שלי יקיר כל הזמן צחקו עליו שהוא הומו... אז החלטתי לברר.

ערב אחד, כשרק אנחנו היינו במקלחות...

סתם סתם, זה סליזי מידי, ואני לא כותב פה אגדות פורנו. בשביל זה קיימים כמה מקוראי הנאמנים.

אז סיפרתי שבילינו את כל היום בכיתה בהרצאות, יושבים על כיסאות רגילים כאלה, אפילו בלי שולחן. יצא לי לשבת כמה פעמים ליד יקיר, ולאט לאט ראיתי שגם הוא מתיישב לידי. זה אמנם לא היה סימן, אבל זה עודד אותי להמשיך. חוץ משיחות וחיוכים, אביכם הוא אדם של מעשים, ומכיוון שיותר קל לו לנשק בחור מלשאול אותו האם הוא בקטע - הלכנו על דרך המעשה. באחת ההרצאות, קירבתי במקרה את הרגל שלי לרגל של יקיר. כמה במקרה זה היה? קשה לומר, אבל ההפתעה הגדולה היתה שהוא לא הזיז את הרגל שלו באי נוחות, כמו שרוב האנשים יעשו. זה היה עוד רמז.

בימים הבאים, בכל הזדמנות שישבתי ליד יקיר, התחלתי לעשות ניסיונות. נגעתי לו "בטעות" עם היד ברגל והשארתי אותה שם, ליטפתי לו את היד בהיסח הדעת... מהר מאוד נדהמתי לגלות שיקיר משתף פעולה עם המהלכים! כשהרחקתי ממנו את הרגל שלי - הוא קירב את שלו, כש"במקרה" ליטפתי לו את הגוף עם האצבע מתחת לידיים המשולבות - הוא נענה לליטוף. במשך כמה ימים טובים הייתי באופוריה - בכל פעם שכנעתי את עצמי שהכל בראש שלי, ושהוא לא משתף פעולה אלא סתם לא נרתע, אבל בשעת האמת הוא היה מגיב ואפילו מחזיר נגיעות וליטופים. כל המשחקים האלה הכניסו בי כל כך הרבה אדרנלין, וככה צלחתי את הימים בקורס (שהיה עשוי להיות מאוד מאוד משעמם אחרת). ההתרגשות לא עזבה אותי - בכל דקה חשבתי איך אני יכול להיות קרוב יותר ליקיר, איך אפשר להיות יצירתי יותר במגע והאם הוא משתף פעולה או לא. הבטן שלי התמלאה פרפרים, ולא ידעתי לאן כל העניין יוביל - כי לקורס נשארו עוד כמה שבועות טובים.

אחד השיאים במשחקי המגע עם יקיר שזכורים לי היו באחת המשימות בקורס. היה כבר מאוחר בלילה ועבדנו על פלקט שהיה מונח על הרצפה בקבוצה קטנה. יקיר ישב על כסא, ואני ב"היסח הדעת" נשענתי לו על הרגל כי ישבתי על הרצפה. במשך דקות ארוכות הוא ליטף אותי בגב בלי שאף אחד אחר שם לב! במקרה אחר, ישבנו אחד ליד השני בשולחן ופשוט ליטפנו אחד את השני מתחת לשולחן בלי בושה... ושוב, בלי שאיש יבחין...

הריגוש ביחסים עם יקיר הוסיף הנאה לקורס, שהיה די משעמם חוץ מזה, וכבר התחלתי לדמיין אותנו בפינות נידחות בבסיס באישון לילה, או במקלחות - מכיוון ששנינו גרנו רחוק אחד מהשני, זה לא נשמע סביר שנפתח מערכת יחסים רצינית, אבל באותה תקופה, גם משהו סליזי נשמע מתאים (מישהו אמר "נקמת פרידה"?).

הכל התקדם בצורה מדהימה, עד שיום אחד זה פשוט הפסיק.

כן, מה ששמעתם ילדים.

הפסיק.

לא עוד מבטים, לא עוד נגיעות, לא עוד משחקים מתגרים. הכל היה מאוד קורקטי ורשמי ביני ובין יקיר.

הבנתי שיקיר עשה החלטה מודעת - להפסיק עם ההשתובבות הזאת. הוא כנראה לא היה מוכן, לזה או להשלכות של זה.

אז כנראה שהדבר הבוגר היה לתפוס אותו לשיחה, אבל מכיוון שהיחסים שלנו היו קצת אמורפיים מלכתחילה, החלטתי ללכת בדרך הישנה והטובה - להמשיך הלאה בחיי. אז כן, האפיזודה עם יקיר היתה אחת המרגשות שידעתי, אבל בדיעבד אין ספק שזה לא מה שהייתי צריך.

כך נגמר לו הקורס, והתחילו החיים האמיתיים, עם עוד הרבה ריגושים.

אגב, מיקיר שמעתי פה ושם, שולח סמס או הודעה בפייסבוק - אבל תמיד כשניסיתי לפתח שיחה הוא פשוט ייבש אותה. מוזר.