איך פגשתי את אבא

ילדים, פעם, מזמן, לא היה פייסבוק. הייתם מאמינים? היום קשה מאוד להבין איך אפשר לאהוב מישהו בלי לעשות לו לייק, או לברך מישהו ליום הולדתו בלי לכתוב לו על הקיר, ובכן פעם היינו עושים דברים כאלה. מחבקים במציאות, מתקשרים לאחל מזל טוב, מתכנסים כל החבר'ה כדי לראות תמונות... אבל מאז עברו המון ביטים באינטרנט וגדל לנו דור של הפרעות קשב וריכוז. רק כדי שתבינו למה אבא ואבא לא מרשים לכם להשתמש בסמארטפון בזמן הארוחה... אבל על זה אולי אספר בפעם אחרת.

בכל מקרה, האגדה מספרת שהפייסבוק התחיל מאתרי ה-"Hot or Not", כאלה שמראים לך תמונות של אנשים ואתה מחליט האם הם שווים עוגיה או לא. אם הם שווים עוגיה אז גם יש לך סיכוי לעשות עם זה משהו... לכן לא תתפלאו לשמוע שכשנכנס הפייסבוק לארץ אחת האפליקציות הפופולריות ביותר בו היתה אפליקציית היכרויות שכזו. אתה מתקין אותה בחשבון שלך, ואומר לה האם אתה רוצה לראות בנים או בנות - והיא כבר מראה לך תמונות של אנשים ומאפשרת לך לבחור האם אתה רוצה להכיר אותם או לא. אם כן - היא גם מאפשרת לך לשלוח להם הודעה ולהקים בית בישראל. נפלא.

למותר לציין שהאפליקציה הזו הצליחה לשבור את שיאי אטרף דייטינג ברדידות (המקום שנותן לך לחפש אנשים רק לפי מאפיינים פיזיים ולא לפי תחומי עניין או אופי). סינון לפי תמונה בלבד (אולי גם בצירוף גיל) אכן מהווה דרך ראויה להכיר את שותפך לחיים, לא?

אך למרות ההקדמה המעט עגמומית - באותה תקופה אביכם החל לחוש גירודי יאוש מההיכרויות באטרף. כשבוהים באתר הזה מידי יום מקבלים לא רק הרגשה רעה לגבי מצב החברה שלנו, והקהילה ההומולסבית בפרט, אלא גם מרגישים שהיצע הבחורים לא משתנה כלל. איך אפשר למצוא את אבא ככה?!

אז בצעד נועז ולא אופייני החליט אביכם להתקין בפייסבוק שלו את אחת מהאפליקציות הידועות לשמצה. לא כדי להכיר חלילה, רק כדי להתרשם מהמבחר, ומי יודע - אולי מעז יצא מתוק. ואכן תוך דקות הותקנה האפליקציה, ומסך החיפוש נגלה לפני אביכם - בנים או בנות? איזו שאלה! בוודאי שבנים! כך במשך שעה תמימה בילה אביכם בלחיצת next, צפיה בתמונות של בחורים (בצירוף שם וגיל), ולחיצת עוד next. אידיליה.

למחרת בערב ניסה שוב אביכם את האפליקציה. אבל הבחורים בתמונות לא נראו לטעמו כלל וכלל, או שהגיל שלהם לא היה מתאים, או שהם נראו ערסים. בע.

בכל מקרה, כעבור מספר ימים שכח אביכם מהאפליקציה. אך מה שהוא לא ידע הוא שהאפליקציה מציגה גם את תמונתו לכל מיני אנשים אקראיים שלא מכירים אותו (ואולי כן מכירים אותו). זה התגלה במקרה כאשר תוך כמה ימים הגיעו מספר פניות מהאפליקציה, של בחורים חביבים... כמה מטריד! באותה שניה החליט אביכם להסיר את האפליקציה הסוררת, אבל עם כמה מהבחורים החלה להתנהל שיחה בריאה.

אחד מהבחורים האלה היה יוחאי - שהסתבר בהמשך שכלל לא מכיר את אטרף. הדרך היחידה שלו להכיר היא האפליקציה הפייסבוקית הזדונית. אני ויוחאי התחלנו להתכתב תודות לאתר, ואני חייב לציין שזה היה מוזר - כל החוקים פתאום השתנו. הוא ידע מיד את השם המלא שלי, מי החברים שלי, אפילו ראה את התמונה שלי.. ותוך מספר דקות הוא גם הציע לי חברות בפייסבוק ולא היה נעים לי לסרב. נהדר.. עכשיו יש לו גישה למאות תמונות שלי. איפה ההסתתרות שאני כל כך אוהב?

מצד שני - זה היה הדדי. הפייסבוק של יוחאי היה כספר פתוח בפני - ראיתי היטב במה הוא מתעניין, עם מי הוא מסתובב, לאן הוא טייל ואיפה הוא הצטלם. וכן, גם מה כתבו לו החברים על הקיר. אז בגלל שיוחאי היה די חמוד החלטתי שניתן לו צ'אנס, אבל אז עוד לא היה פייסבוק-מסנג'ר ולכן ביקשתי ממנו שנעבור להתכתב בתוכנת מסרים נורמלית. וכך בלי לשים לב, הפך יוחאי לעוד אחד מהרשימה, והתחלנו להתכתב לעומק על מגוון נושאים. יוחאי התגלה כבחור אינטליגנטי, פעיל חברתית, סטודנט - נשמע ממש אידיאלי. גם הוא גר אצל ההורים, אבל לפחות כרגע זה פחות הפריע. 

לאחר מספר ימים של התכתבויות ערות הגיע הזמן להפגש לדייט. עשיתי שיחת טלפון כדי לוודא שהוא לא פסיכופת, ולאחריה קבענו בבית קפה באיזור מגוריו, משהו כמו 20 דקות נסיעה מבית הורי. כשהגעתי למקום באותו ערב היה ממש קל לזהות את יוחאי - ראיתי משהו כמו 20 תמונות שלו הרי. מה שכן, עדיין היה מפתיע לגלות שהוא היה נמוך משחשבתי.

כך העברנו לנו ערב חביב ומעניין, יוחאי סיפר לא מעט, גם אני תרמתי את חלקי - סך הכל היה נחמד. אבל כשהגיע הרגע להפרד ידעתי שזה יהיה בלחיצת יד, ולא בנשיקה - ממש כמו בשעשועוני ההיכרויות. יוחאי היה בחור חביב, אך לא גיליתי אליו צל צילה של משיכה. האם זה כי מלכתחילה כל הקלפים היו פתוחים תודות לפייסבוק ולא נשאר מקום לדמיון? האם זה כי למרות כל התמונות עדיין משהו בפגישה איתו פנים אל פנים הפתיע אותי? אין לדעת. מה שכן - זה היה הניסיון האחרון שלי עם אפליקציות פייסבוק למיניהן.