איך פגשתי את אבא

ילדים, אביכם מעולם לא היה בר מזל במיוחד, הוא היה ילד די ביישן, בלי יותר מידי חברים, אפילו די חנון לפרקים - וכאילו שזה לא הספיק - הוא גם גילה שהוא הומו בשלב מסויים. אבל במשך יומיים רצופים אי שם בהיסטוריה - השמש האירה, הציפורים צייצו, והעתיד נראה ורוד. המסיבה שהתחילה בהיסוס הסתיימה בשיחות אל תוך הבוקר עם מחזר שרמנטי, ורק זה הספיק כדי לטעון את מאגרי הבטחון העצמי של אביכם ולגרום לו להסתובב עם חזה נפוח.

היום שלאחר המסיבה התחיל כיום רגיל לחלוטין, אבל לאור שעת השינה המאוחרת - גם שעת ההשקמה היתה מאוחרת ביותר. זו היתה תקופה של החופש שלפני הגיוס (ואחרי הלימודים), כך שאביכם היה מוכן להרפתקאות מרגשות, או סתם לקום ב14:00 כל יום אחרי שקשקש עם אנשים במסנג'ר כל הלילה עד ציוץ הציפורים.

למרות כל זה, הפתעת היום היתה ללא ספק שיחת טלפון מיעקב - החבר שארגן את המסיבה בערב הקודם.

מכיוון שהיינו חברים די טובים, עצם העובדה שהוא התקשר לא ממש הפתיעה אותי, וניצלתי את ההזדמנות להודות לו על מסיבה נהדרת ולהגיד שמאוד נהנתי. הוא כמובן שמח לשמוע ועברנו לדבר קצת על הבחור שהתיידדתי איתו במסיבה. מסתבר שהם הכירו דרך "אטרף" הידוע לשמצה, ואפילו יצאו לאיזה דייט אחד שלא צלח, אך מאז הם נשארו ידידים וכך הבחור מצא עצמו במסיבה. סיפרתי שגם אנחנו די התיידדנו ואפילו דיברנו אל תוך הלילה, ונשמע שהוא שמח לשמוע, אך משהו עדיין מטריד אותו.

בסוף הוא הצליח לשחרר את הברז והסיפור התחיל לזרום. אז רק לרענון קצר, ישנן מספר דמויות חשובות:

1. יעקב, בעל המסיבה (הוא חברי הטוב, הותיק והגיי)

2. הבחור-הלא-קשור (זה שהכרתי לראשונה במסיבה ומצאתי את עצמי מתכתב איתו עד אור הבוקר)

3. דורון (החבר הסטרייט של בעל המסיבה)

4. ידידה של דורון

בתקווה שאתם עדיין עוקבים, ילדים, נתחיל בסיפור...

אז כזכור בערב לפני, בסוף המסיבה, עזבנו אני, וכל הנ"ל (חוץ מיעקב כמובן) בערך באותו הזמן. אחרי שאני והבחור-הלא-קשור נפרדנו מדורון וידידתו, המשכנו לקשקש קצת (ואולי אפילו לפלרטט). את כל הלילה אני והבחור-הלא-קשור העברנו בשיחה שאט אט חשפה לה כל מיני דברים.

אבל באותו הזמן, במקום אחר לגמרי...

מסתבר שבערך שעה אחרי שכולם עזבו, יעקב קיבל טלפון מהידידה של דורון. היא סיפרה לו שדורון אצלה והם ממש צריכים שהוא יגיע אליה דחוף. כן. עכשיו. באמצע הלילה.

למזלם של כולם - היא גרה בקרבת מקום, ולכן תוך דקות מספר יעקב היה כבר אצלה. כשהוא הגיע, הם סיפרו לו יחד שני דברים:

א. שדורון הומו, למרות מה שהוא סיפר ליעקב כל השנים.

ב. שדורון רוצה את הטלפון של אביכם.

ואת כל זה, ילדים, שמעתי בטלפון מיעקב ביום שאחרי, שתהה האם זה בסדר שהוא יתן לדורון את המספר שלי.

באותו רגע הרבה רגשות התערבלו להם בתוך בטנו של אביכם - מצד אחד, הפתעה טובה ומדהימה מכך שדורון הומו למרות הכל, ועוד שהוא מעוניין באביכם, מצד שני, הייתי ממש מוחמא מכך שהוא סיפר זאת ליעקב בשביל לקבל את הטלפון שלי,מצד שלישי - איך הוא בכלל ידע שאני הומו??? (מסתבר שיעקב טרח לספר לכל חבריו הקרובים שאני הומו כבר כמה חודשים קודם לכן... נחמד מצידו...) מצד רביעי - "ידעתי כל הזמן שהוא הומו! הא!!!". ושוב, האדרנלין חגג עד הגג. מובן שבלי היסוס אמרתי ליעקב שאין שום בעיה שיתן את המספר שלי לדורון. אעלק אין שום בעיה - רקדתי במקום תוך כדי את ריקוד הניצחון! סתם, לא באמת ילדים, כאילו, אין הוכחות. נדמה לי.

אבל אחרי כל האקשן הזה, שוב נתקל אביכם בדילמה - הבחור החדש מאתמול? דורון השווה? אולי שניהם יחד?

מה אתם הייתם עושים?

ילדים, הקשר הראשון של אביכם עם בחור אמנם לא היה הצלחה אדירה, אבל הוא בהחלט גרם לו להבין עבור איזו קבוצה הוא משחק. (התשובה היא כמובן - אף אחת, תמיד הייתי גרוע בספורט) אבל מה שחשוב יותר - תם עידן הניסויים. לא עוד הבנים או הבנות, ללא ספק הבנים. ובגדול.

אז אחרי שהבנתי את הבשורה המרעישה, לא נותר לי אלא להסיק באופן די חד משמעי - אני הומו. כן כן, איך שלא נהפוך את זה, בחור שנהנה מלהתנשק עם בחורים אחרים הוא ללא ספק ה-ו-מ-ו-ס-ק-ס-ו-א-ל. זה דווקא היה ממש קל, ומרגע שזה נקבע סופית - התחילו לעלות השאלות המטרידות - למה להסתיר את זה? במה יש לי להתבייש?

אבל חוץ מדוד רביב, חברי הטוב, שכבר ידע מזמן על כל ההתלבטויות וההתנסויות, וכמה חברים וירטואליים - אף אחד לא באמת ידע. למזלנו, זה עמד להשתנות במהרה. ידידה טובה בדיוק חזרה מחצי שנה בחו"ל, והיתה אצלי בביקור ראשון מאז. לא תכננתי ששום דבר יעלה, אבל איכשהו כשהיא שאלה, לא הצלחתי לחשוב על שום סיבה טובה לשקר. וכך נחשפה לה האמת, ולמרות שהיא היתה מעט מופתעת - היא קיבלה את זה טוב מאוד, ואפילו עם חיבוק.

בחודשים הבאים אני ואותה ידידה התקרבנו מאוד, לאור הסוד המשותף החדש, היא הקשיבה, תמכה ויעצה. היא היתה אחת הסיבות המרכזיות שהפסקתי עם כל רעיון הסטוצים, וגם, היא הכריחה אותי לדון בעצמי עם עצמי (ואיתה), ובעובדה שזה לא כזה נורא להיות הומו. לפעמים זה אפילו כיף (לא שמתם לב אף פעם שבנות הן עם נוראי ילדים?). היא גם הכירה לי לראשונה את אחד הזמרים שעזרו לי הכי הרבה להעביר את התקופה המוזרה ההיא - רופוס ווינרייט (אתם חייבים לשמוע כמה שירים שלו! אולי עוד יש לי כמה דיסקים שלו במחסן... דיסקים! אלה הדברים העגולים שפעם שמרו עליהם מידע... אולי יש לנו קורא דיסקים עדיין איפשהו, נחפש אחר כך...).

באחת הפגישות הבאות שלנו, דיברנו על העתיד, על איפה אנחנו רואים את עצמנו עוד 20 שנה. פתאום חזון האהבה, בית פרטי עם גינה, ילדים - התערער לו קצת (אתם צוחקים היום ילדים, כי אחרי עבודה קשה אני ואביכם השגנו את כל אלה, אבל אז זה בכלל לא נראה מבטיח...). בסופו של דבר היא אפילו הציעה שנעשה ילד משותף ונגדל אותו יחד! אני ובן זוגי, היא ובן זוגה! בזמנו חשבתי שזה מטורף לחלוטין, ולקחתי את ההצעה די בקלילות, מצד שני הערכתי את הנכונות - אבל אלה היו חלומות נעורים, ילדים. בסופו של דבר, משפחה היא משפחה - הרבה אנשים שאוהבים זה את זה ושאכפת להם זה מזה, וזה כל מה שחשוב.

אז אחרי שעברתי עוד שלב בהכרה העצמית, החלטתי שעוד יהיה מוקדם לספר לכל העולם. אני צריך עוד להכיר את העולם החדש הזה - לראות כמה מסובך זה לבנות קשר עם בחור, כמה אני אוהב את זה - ואם לא כדאי, אולי במקרה, להגר בחזרה לעולם הבנות. אז בינתיים חזרתי לגלוש באתר ההיכרויות הידוע לשמצה - בתקווה למצוא לי אהבה אמיתית, או לפחות משהו מספיק קרוב לזה. איכשהו היא הגיעה מהר יותר מהצפוי...