בין היתר, אני לומד גם פסיכולוגיה. זו היתה מן החלטה מודעת שנבעה מהרצון העז שלי לחפור בעצמי עוד קצת, רק עם אסמכתא מקצועית. המשפט התחיל עם המילים "בין היתר", בעיקר בגלל שפסיכולוגיה היא הדבר האחרון שאני לומד. אני לומד כימיה וכימיה אורגנית, אני לומד פיזיקה ויסודות ביולוגים של התנהגות (שזה בעצם נוירולוגיה ומבנה המוח), אני לומד גם מתמטיקה וסטטיסטיקה ועוד שיעור אחד שמתעסק בפסיכוביולוגיה. אה, ואני לומד גם קורס אחד בפסיכולוגיה. ומלבד היותו נקודת האור היחידה, מבחינת קורסים, בסמסטר הראשון (שנגמר ממש היום), הוא גם מוציא אותי מדעתי. לפני כמה שעות סיימתי להכין את הנספח לסיכום המקיף של הקורס. 61 עמודים חוברת סיכום מקיף, 15 עמודי נספח. את כולם אני כתבתי. ביום שני המבחן.

ורגע לפני שאני מתחיל לכתוב, אני מעביר בראש את הפוסט האחרון של עדן ואת החלומות התכופים שיש לי על בחור שיצאתי איתו לפני כמעט שנה. אני בוחר לעצמי מנגנון הגנה מועדף ומשתמש בו, ולסרוגין מנסה להעביר את השימוש לנוסחת מומנט של כח. המבחן בפיזיקה עוד שבוע ויום.

ואני הולך ממבחן למבחן, מקורס לקורס, ולא עוצר אפילו לשאול את עצמי אם אני נהנה. אני משער שכן. אבל בין פיסת מידע כזו או אחרת שאני מאלץ אל תוך הראש, אני מתגעגע לכמה אנשים שהיו חלק בחיי ולא יהיו בהם עוד, ושמח על כך שהם לא יהיו בהם עוד. ואם שמים בצד את הניתוח שאני עושה לכל התהליכים הללו (זה הולך להיות בסמסטר ב'), שמערבים בתוכם אנשים תכולי עיניים וחומי עיניים ולכולם גבות יפות, אני בעיקר שמח שהחיינו וקיימנו והגיעו וכו'.

המרצה לתורות האישיות סיים את הקורס עם שיר של ויסלבה שימבורסקה וגרם לי כמעט לבכות. אבל בלעתי את הדמעות וסיימתי את הסיכום ואמרתי לו תודה והוא אמר שהוא נהנה מהשאלות שלי. ועכשיו רק צריך לשנן ולעבור ולנשום, ולזכור שבעלי (לעתיד) לומד, סביר להניח, גם הוא למבחן קרוב. כמה פוסטים אכתוב וכמה מילים ייכתבו וכמה קולמוסים ישברו על האהבה הגדולה שמחכה לי.

אלוקים בשמיים יודע אימתי.