The next generation of the revolution

אני עדיין זוכר את עצמי בן 8, חמוד וסקרן. בוחן גבולות, יושב על האסלה, מחרבן, וחושב על אלוהים. מנסה לקלל אותו. שנייה אח"כ בפחד חזק הייתי מדמיין פלצורים שקופים טסים השמיימה  - מנסים למנוע מהמילים הרעות שלי להגיע לאוזניים שלו... לקלל אל אלוהים, ועוד בשירותים! כל כך אסור... לתדהמתי ,שום ברק לא היכה בי.

בכיתה ג' אהבתי להתווכח עם סבתא והמורה לתורה, בעיקר כדי שיעמידו אותי במקומי. לתדהמתי לא היו לשתי נציגות אלו תשובות אפילו לשאלות הכי פשוטות.

בתיכון הסקתי מה שנראה אז כוודאות מוחלטת - שהמדע אינו מתיישב עם מיתוסי הבריאה, והתחלתי לחקור מהיכן הכול הגיע מתוך כל מיני ספרים חילוניים משוקצים. הייתי נורא סקרן, בולע אנציקלופדיות סדרתי, ולא היה לי אף אחד שישביע סקרנותי.

השלב הסופי התחיל לפני כשנה וחצי בפרוייקט מלגה של ארגון החזרה בתשובה "ערכים", שם למדתי בצורה מסודרת את כל מה שיש לדת להציע, עשיתי לי חברים חרדים, הלכתי לישיבות, למדתי גמרא, משנה, תורה, קבלה, מנהגים, שבתות... דיברתי עם עשרות רבנים, ובגדול די זיעזעתי אותם עם שאלות שהם לא שמעו, והפחדתי אותם עם תשובות שהם לא הכירו.

מוזר, שדווקא בטכניון הרוחניות שלי הגיע לשיאה. דרך הכיף האדיר של פסטיבל שנטיפי, לתוך הארת מודעות-על רווית הסמים של יום כיפור האחרון, לתוך שנה של קשר זוגי שבו בעיקר העמקתי בכל העניין הזה של אלוקות ונימוקים לקיומו. קראתי המון פילוסופיה ומדע בשנה האחרונה. רציתי למצוא את האלוהים, רציתי לחזור בתשובה, ובאמת שניסיתי. יש הרבה אושר בבורות.

לדאבוני, הייתי חכם מדי, אז הנה.

אני יודע שבערוב ימי השכל שלי ידרדר, שאשכח את הכול, ואתנקז ל-Wishful thinking כמו כולם... אז הנה. בעיקר בשבילי. סיכום תמציתי כל הסיבות, מכל הכיוונים שאני מכיר.

בריאת האדם, מאת מיכלאנג'לו בואונרוטי, 1475-1564
פרסקו, הקפלה הסיסטינית, ותיקן, רומא, איטליה

 
אבל לפני-כן - סיכום קצר של הצד הראשון.

בס"ד

הקבלה: סוד הבריאה

אמנם רוב הקבלה מכילה הבלים פולחניים פגאניים תפלים (אסור לשפוך מים חמים כי יש בהם נשמות, צריך לקרר אותם קודם. זה עולה ח"י שקלים), אבל יש גם את סוד הבריאה. סוד, שאגב  אינו מעניין הרבה אנשים, גם לא את החרדים עצמם. לא מפתיע, ודי עקבי לתפיסה של הדת כפולקלור תרבותי, ולא כאמת על-זמנית.

ועכשיו... חדש! לא צריך לחכות לגיל 40 בשביל ללמוד את זה, אחסוך לכם שנים של פרשנויות וספרים עבשים ואתן לכם את מהות הסיפור היחיד שמהותי שם. אשתדל לקצר. 

        "כי הרי דבר ידוע שבאהבה נברא עולם שום דבר אינו קבוע והנצח לא נמדד בזמן"

     (שוטי הנבואה)        

 אז למה הוא בכלל ברא את העולם?

לפני בראשית. הייתה לה ישות-אינסופית-נצחית-כל יודעת-כל יכולה-כל אוהבת ("אור האינסוף") והיה לה משעמם. היא רצתה להעניק מאהבתה האינסופית ולא היה לה למי. כי לא היה שום דבר. אז היא בראה מישהו פחות מוחלט מעצמה להעניק לו מאינסופיותה - את אדם קדמון רוחני. הוא בתורו התמלא בעונג של הקבלה, והיה לו סבבה. אבל היה דבר אחד שהוא רצה ולא יכול היה לקבל: להפך לקדוש-ברוך-הוא בעצמו. הוא הבין שמקסימום הוא יכול להעניק את שיש לו (אהבה, עונג) לישות נמוכה ממנו. כך נוצר עוד אדם קדמון רמה 2.

כך, בכל מיני גרסאות, הסיפור חוזר כמעט 10 פעמים (10 ספירות קדושה).  אחד מהאדמים/אלוהויות ("השכינה") הבין שהוא מקבל בחסד ולא בזכות, כלומר לא הרוויח את זה, והחליט לייצר את הספירה הבאה עם מנגנון זיכוך מובנה.  ואז...קאבום!! מפץ גדול! בראשית אמר אלוהים יהי אור!   ונוצר (Ex-Nihilo) כל הקוסמוס החומרי המוכר לנו, ובו האדם, ולו הניצוץ האלוהי.

לאדם זה, כמובן, יש בחירה חופשית לטוב ורע. אדם שבוחר רק טוב, ומעניק לאחרים שלא על מנת לקבל (דברים כמו טובות הנאה, כסף או בהקצנה אפילו שמיעת "תודה") מזדכך. הוא מתעלה רוחנית, ומגיע לאחלה של מדור בגן-העדן. הצדיקים משוכנים קרוב מאוד לזיו השכינה, והצדיקים הגמורים ממש ליד כסא הכבוד. וזהו, אושר אין סופי.

הם מקבלים בזכות. והאלוקים מעניק לבחיריו עונג אף גדול יותר מאהבתו האינסופית. [חברינו הנוצרים מוסיפים, שמלאכים ושדים עוזרים לנו להגיע להחלטות טובות ורעות.]

אתם מבינים, עמוק (מאוד עמוק) בפנים לא נוצרנו בשביל קיום מצוות או לימוד תורה... נוצרנו בשביל לאהוב  :-)

מקסים. נכון תענוג של סיפור יפה? - בואו נהרוס אותו קצת. 

הנחת יסוד פילוסופית:

דואליזם. כלומר העולם בנוי מ-2 אלמנטים יסודיים:
חומר - גלקסיות, אלקטרונים, כלי נשק, בעלי חיים וביולוגיית גוף האדם.
רוח - מעין משהו קסום שכזה שהוא רוח האדם -  הנפש - אתם. הרוח הוטמעה בתוך החומר, ויוצאת ממנו רק במותו (או אם יש דיבוק או שד).  אלוהים עשוי מרוח. והוא יצר את עולם החומר. במותנו אנו הרוחניים חוברים אל האלוה הרוחני.

הדואליזם, או הבעיה הפסיכו-פיזית, היא בעיה פילוסופית יסודית עתיקה, סבוכה בטרמינולוגיות פלצניות, שדנו בה מהרבה כיוונים עוד מימי יוון. אולי זה המחסום האחרון בהבנתנו המלאה את העולם. אך נראה לי, שהפסיכיאטריה המודרנית (20 שנים אחרונות), ותחום עיבוד המידע המלאכותי נותנים תשובה מטריאליסטית מספקת.

לכאורה, נראה - על פניו - שפועל יוצא של כל המדעים של 150 השנים האחרונות הוא, שאין כזה דבר "רוח". (לאונרדו דה-וינצ'י היה הראשון שתהה בכתב היכן היא נמצאת בין כל הגופות שניתח...).

לאונרדו דה-וינצ'י, צייר וממציא איטלקי, 1452-1519 

המחשבה האנושית היא תוצר של המוח החומרי, של רשתות נוירונים ביולוגיות. אנחנו התכנה שרצה על החומרה של המוח.

אם פוגעים במוח ע"י אנומליות גנטיות, תאונות פיזיות או פארמקולוגיה פסיכו-אקטיבית אזי ה"נפש" הטרנסנדנטלית שיושבת אצל האלוהים משתנה בהתאם למה שהיה צפוי לו היה מדובר בשיבוש סינפסות נוירוניות חומריות גרידא. באמת מוזר.

כיום, מחשבים הרבה יותר חכמים מאנשים בהרבה פעולות מנטאליות, ובינתיים (למזלנו) גם להפך. אנו קצת יותר מורכבים מחיות בעיקר מבחינה מנטאלית, אבל מבחינת סדר הגודל לא בהרבה - (Sentience Quotient).

מחשבים נזקקים בעיקר לסיליקון, ואנו נזקקים בעיקר לפחמן.  (אגב, ניתן להחליף את רוב אטומי הפחמן שבגופנו בסיליקון, באמת!).

סתירות אמפיריות אפשריות לסיפור

1. חייזרים תבוניים כמונו או יותר נוחתים כאן (בוושינגטון, כדי לפגוש את הנשיא כמובן...) ומגלים לנו שטעינו. איננו נזר הבריאה, בעיקר כי לקדמונים שלהם גם היה אגו-טריפ מטורף, בו מצאו עצמם כמרכז העולם והעתק של האלוהים, שהוא בעצם העולם כולו. גם הם מיוחדים. ובמקרה שאנו מתעקשים יש להם את "לייזר אלף הצרחות"[1] כדי להוכיח לנו שהם צודקים.

2. בעתיד הלא רחוק (20 שנה?) בינה מלאכותית ממוחשבת כלשהי תדרוש הכרה חוקית לאחר שהגיע עצמאית למודעות עצמית, ובכך תראה לנו שמחומר אפשר לייצר גם רוח. רוח היא לא משהו בלתי תלוי בחומר.

סבבה, אז מה הם אומרים?

אם כולם ידעו את קיומו של האלוהים, לא יהיה צורך באמונה. אנשים יפחדו פחד-אלוהים מענישתו בעולם הבא, הוא עולם הנצח, לא תהייה בחירה חופשית אמיתית, וכולם יחזרו בתשובה. אז הבורא מסתיר עצמו מברואיו, ועובד דרך ניסים לא גלויים ב"הסתר פנים". כלומר, דרך הטבע.

העולם הוא מעין בועת מטריקס בה אנו חווים זמן כאלמנט בריאתי. אלוקים נמצאת מחוצה לה בלא-זמן, והיא יודעת את העתיד ללא הבדלה. בתוך חוקי העולם הזה אין ידע מוקדם, כי העתיד עדיין לא בא. לאלוהים אין בעיה כזו. רוח האדם הנובעת מהבורא כלואה בחומר, וחושי הבשר מדריכים אותה בסימולציה שממסכת את עינינו מן האמת - סימולציה שאנו קוראים לה "המציאות". בקבלה זהו "סוד הצמצום" -  שאנחנו מצומצמים מהאמת הקיומית, נמצאים בלא-יודעין בכלא של החומר הממסך את עינינו מן האמת של קיום רוחני טהור.

למרות ידיעתו האינסופית (גם של העתיד) הבורא בוחר שלא לדעת את עתידנו, ובכך לתת לנו בחירה חופשית (פרדוקס עתיק).

במעמד הר סיני הצמצום נשבר זמנית: האל התגלה ונתן לנו את תורתו משמיים, מעין ספר בישול לאיך אמורים לעבור את העולם הזה כמו שצריך. כמובן שהסיפור הנפלא הזה הוא תוצר של אבולוציה תרבותית בת כמעט 2000 שנים מאז מתן תורה, ואיננו חלק מהפולקלור של היהדות העתיקה בימי בית ראשון.

    "אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת" (גדול התנאים, המאה ה-1)

כל מה שכתבתי עד-כאן הוא הבסיס הפילוסופי לכל הדתות המונותיאיסטיות למיניהן,  לאו דווקא של היהדות. הנצרות טוענת שהאלוהים התחרט ונתן ברית חדשה, ושמאז הקרבתו של ישוע נכפר לאדם על חטאי גן העדן והוא נולד מזוכך (אם הוא נוצרי). האיסלאם אומר שהוא התחרט עוד פעם, ונתן למוחמד את הגרסה האלימה יותר להנצחת הברית. יתר ההבדלים הם זוטות פולחניות לא מעניינות, ותו לא (כמה בדיוק לשלם לאפיפיור ומאיזה צד כורתים את הדגדגן...).