מילים

לפעמים נדמה כאילו אין שום דבר אחר פרט לזה. כל החיים נמוגו לכדי כלום. הילדים התפוגגו לחלוטין, הפכו לרעשי רקע והסחות דעת. למי יש כח לעזור בשעורי בית או לבנות מגדלים מקוביות, למי? אין סבלנות. אין חשק. רק תניחו לי לנפשי. תנו לי לקרוא עוד פוסט. לפלרטט עם עוד שמוק. לקבל יחס, לתת יחס, לכתוב, להרגיש, להתרגש. זה בלע אותי לחלוטין. הפכתי לחיה כלואה, לאסירה מרצון. מחפשת, בודקת, בוחנת. מי, מה, איך, למה, כמה. מה טוב, מה לא, מה כדאי, מה לא. איפה. עם מי. עם מי לא. חיה בוירטואלי. חיית מקלדת. הכל מקשים ומסך. ומובלעת זמן אחת גדולה. ענקית. מפלצתית. הכל מוזנח. הבית מלוכלך כמו מזבלה ציבורית, הכביסה נערמת, מלוכלכת או מכובסת, ערמות בגבהים בלתי הגיוניים. הכל מבולגן, לא מוצאים שום דבר. אין חשק לכלום. רק לכתוב. לכתוב. ולקרוא. והיה מה לכתוב. ומה לקרוא, ומה להרגיש.

ואז חשיפה, דלתות הארון נפערו לרווחה. והכל נגמר. אין יותר מה לכתוב, אי אפשר. כשהכל גלוי, שקוף, חדיר - הכתיבה נבלמה. נעצרה. המעיין יבש. האדמה צמאה לגשם. ודווקא אצלו גשום וסוער, הכל מתחדש, פורח, צומח. הכל נוצץ וטוב ונעים. יש לו חשק, יש לו תשוקה, יש לו רצון. אצלי עוצר כללי. לא רוצה מגע. לא רוצה כלום. רק לאכול. למה אני כל הזמן סותמת את הרעב למין באוכל? למה אני כבר לא רעבה למין רק כי זה ממנו? הוא הכי חדור רצון לספק אותי בעולם. אין אף גבר ביקום הזה שרוצה לספק אותי, באמת, יותר ממנו. הוא כולו עבורי. כל דבר שהוא עושה עכשיו. אוהב אותי בכל נימי נפשו. כרוך בי. רק רוצה אותי כל הזמן. ואני כבויה. אין לי חשק לנשק אותו. בקושי בא לי לתת לו יד. אין טיפה של אנריגיה מינית. הוא אור שהוא רוצה להצליף בי, כלום. הוא אומר שהוא חושב על עצירה בדרך לסשן בטבע, כלום. הוא אומר שהוא כל הזמן מפנטז עלי, כלום. הוא אומר שכשהוא מאונן הוא חושב עלי, כלום. כלום. כלום. כלום. ולמה? למה? לאן הכל נעלם? למה כשאלו היו זרים מוחלטים, רוצי רעתי, הייתי רטובה כמו אוקיינוס. למה כשזה היה וירטואלי זה גירה אותי בטרוף. וכשזה הוא זה ריק כל כךיבש כל כך. צחיח. שומם. מדבר ציה. למה? למה אני לא מרשה לעצמי שיהיה לי טוב סוף סוף?!?!? כל השנים האלו יחד היה לא טוב. נכון. לא באשמתו. באשמתי. שתקתי. אפשרתי לעצמי להעלם לכדי כלום. ולגדול למימדי ענק. ואז התחלתי לחזור לעצמי. לגלות שוב תשוקות. וכשהתשוקות נפגשו איתו, הן התפוגגו באחת. מה קורה פה? הרי כל אחד אחר היה סתמי. תלוש, רע. הוא טוב, אמיתי, כוללני, ורוצה בטובתי. כל כך רוצה בטובתי, שזה מכבה אותי

כמה שאני דפוקה

פשוט אי אפשר להאמין

אמא ואבא - לכו תזדיינו. דפקתם אותי כל כך עמוק.