Here in the Darkness I know Myself

אז כן, אתמול רשמתי כאן פעם ראשונה שאני מאושרת וכמובן - מהמצב רוח הכי טוב בעולם, נפלתי לחרא הכי עמוק.

כמו כל דבר בחיים שלי, מסתבר שגם זה נהפך לרע.

אתמול בלילה הוא היה קריר, והיום שלח לי הודעה שאנחנו צריכים לדבר..

כשהוא התקשר אלי הוא אמר לי שהוא חשב על זה והוא פשוט לא מרגיש כמוני.

שהוא מצטער אבל שהוא פשוט מחשיב אותי כידידה טובה ולא מרגיש אלי את מה שאני מרגישה אליו.

שהוא לא רוצה לפגוע בי ושהוא נקשר אלי בצורה כלכך חזקה עד כדי כך שהוא חשב שזאת אהבה אבל זאת לא.

שאני חשובה לו המון ושאני בנאדם טוב שנתן לו תחושה טובה שהוא יכול לסמוך עלי בהכל והוא חשב שהוא מרגיש אלי אחרת..

כל השיחה סתמתי את הפה ולא יכולתי להוציא מילה, הוא אמר שאני לא חייבת לדבר איתו על זה עכשיו.. פשוט אמרתי לו שאני אתקשר אליו יותר מאוחר וניתקתי.

בכיתי יותר משעתיים. אחרי הרבה זמן שלא בכיתי כי למדתי לשמור הכל בפנים. אבל לא יכולתי.. כאב לי יותר מידי.

לא הבנתי למה הוא גרם לי לחשוף בפניו יומיים לפני מה שאני מרגישה כשהוא ידע ששנתיים לא חשפתי רגשות כי לא רציתי להיפגע.

לא הבנתי למה הוא זה שבעצם הגדיר אותנו כביחד ועכשיו אומר לי את זה.

לא הבנתי כלכך הרבה.

התקשרתי אליו כמה שעותאחרי זה, כשנרגעתי, והוא הסביר לי הכל.

נתן לי תשובות לכל השאלות שלי.

ובתכלס, רציתי לכעוס עליו, אבל אין לי סיבה.. אני לא יכולה לכעוס על בנאדם על משו שהוא לא מרגיש.

הסיבה היחידה שיש לי לכעוס עליו זה שהוא לא אמר לי את הכל לפני.

וכן אמרתי לו שאני פגועה, ושכואב לי.

אמרתי לו שאני שמחה שהוא לא סחב את זה יותר זמן וסתם היה יוצא מצב שהוא גם משקר לי וגם לעצמו.

שמעתי עליו שקשה לו. הוא לא יכול להסתיר את זה ממני.

ובאמת אמרתי לו שאני בסדר, שזה יעבור לי.

ובסוף -

אמרתי לו שאני רוצה שנחזור לדבר כמו ידידים טובים.. כמו פעם.

ובסוף השיחה פשוט היו כמה רגעים של צחוק ופשוט היה כמו פעם.

למרות שהיו עדיין רגעים מביכים קצת, אבל זה יעבור עם הזמן.

אני בטוחה שגם הכאב יעבור עם הזמן.

לפחות זה.

עם כמה שכואב לי.. ובאמת שכלכך כואב לי עכשיו, לפחות טוב לי שנחזור לדבר כמו פעם.