הי, שמי דורי.

מעט על הבלוג שלי:

אני מניח שהבנתי שאני צריך לפתוח בלוג כבר לפני כמה שנים, כשכבר היה ברור לי שיש פער די רציני בין מי שאני במציאות לבין מי שאני חושב שאני.

מה הקשר לבלוג? אובכן, אני מקווה שעל-ידי כתיבה של חוויות ומחשבות, שנשארות לרוב בגבולות הבטוחים של הראש לי, אוכל לראות לראשונה מי אותו דורי שנשקף לעייני כל. מיהו אותו אני שכל-כך שונה מאיך שאני רואה אותו.

אחד מהעבודה שמחזיק כאן בלוג כבר שנים, ניסה במשך זמן רב לשכנע אותי להתחיל לכתוב. "זה יעשה לך ממש טוב" הוא אמר, "תראה אותי...". אני לא השתכנעתי יותר מדי. הבלוג שלו הוא בדיחה גרועה. הלצות שחוקות חסרות נפח, בדיוק כמוהו. ברור שהוא לא הולך לדעת על שפתחתי בלוג. למעשה, אני מקווה שהבלוג הזה לא יתגלה לעייני אף אדם שמכיר אותי, משום שאני מתכוון להיות מאוד אמיתי עם עצמי פה, מה שעשוי לפגוע בלא מעטים, כפי שאני רואה אותם. בכל זאת השם דורי קורן הוא שם בדוי וכל השמות שיוצגו כאן, אם בכלל, יהיו בדויים. בכל זאת, עולם קטן.

מעט על עצמי:

אני בחור צעיר יחסית. סיימתי לא מזמן תואר ראשון בהצטיינות ואני לומד לתואר שני תוך כדי עבודה בחברה מצויינת בתפקיד יוקרתי יחסית למתחילים. הרבה אומרים שיש לי אחלה "קאריר אופשנס" אם אמשיך ככה. אני לא ממש יודע מה אומר "להמשיך ככה"?

אני די נאה, רווק ויש לי לב שבור לרסיסים בגלל איזו אחת.

גדלתי לא רחוק מכאן, בדמיון. הייתי ילד שתמיד רצה לגדול כדי להיות כל מי שהוא חלם להיות. הפכתי למי שרציתי להיות אבל דפוק. היו ימים שחיכו לי בשער בית הספר היסודי אחים גדולים של ילדים מהשכבה שלי שהרבצתי להם. באותה תקופה נורא רציתי שיהיה לי אח גדול.

בלעתי את כל מוסר "המעמד הבינוני" שאבא שלי האכיל אותי. תמיד היה לי תאבון לדעות קיצוניות ונחרצות. לכן גדלתי להיות מבוגר שאפתן, תועלתן ומחושב בצורה שלעיתים מפחידה אפילו אותי.

אני ממש מנסה להצליח בחיים. לא ברור לי לגמרי מה זה אומר, אבל אני באמת משקיע מאמצים לכך במודע. לדעתי אני ממש האנטי-גיבור של שנות האלפיים ומושא הערצתן של אמהות אשכנזיות שבאו מאמצע המאה הקודמת. אני גם מוצא זמן לעשות בשביל אחרים ללא תמורה, בלי להתכחש שזה גורם לי להרגיש ממש טוב. שזאת תמורה אולי יותר גדולה.

אני צמא לחיים האלה, אבל חושש מההאנגאובר, לכן אני חי כמו "נהג תורן". אני נוהג כשאני שתוי, מוריד סרטי פורנו מהרשת ולא נותן לבחורות להשאר לישון אצלי אחרי הזיון. אני כנראה לעולם לא אצליח להמשיך הלאה ולמצוא מישהי לחלוק איתה את החיים. כבר אמתי שאני חי בעבר?

רוב הזמן אני עייף או ממהר. וויסקי זה סימן שהיום נגמר ואני יכול להשען אחורה ולשקוע בסרט קולנוע צרוב. אני לא צופה בטלוויזיה, ממעט להזמין אוכל מבחוץ (כי הוא פחות בריא מזה שאני מכין) ועושה ספורט. זה לא אומר שאני בריא לחלוטין לפי אריסטו, יש לי בעיה עם הנפש הבריאה שהוא כתב עליה. אני אוהב מין אלים, מוזיקה רועשת ובשר. אני ממעט להתקשר להורים שלי למרות שאני אוהב אותם, ושונא את עצמי על שאני אוהב את עצמי יותר מכולם.

זכיתי לחברים טובים. אני אוהב אותם גם. חבל שהחיים פיזרו אותנו לערים שונות בארץ כמו צנוברים על מנת חומוס. אנחנו משתדלים להתראות לעתים קרובות.

אני טוב עם אנשים אבל רע לאנושות. אני מדפיס במשרד משני צידי הדף אבל משתמש בשמפו שנוסה על בעלי-חיים. אני אוהב לנקר עיינים למרות שחושב שזה לא ממש יפה. אני מתרשם מאנשים חזקים ולועג לעצלנים. על-פני חברתן של נשים יפות אני מעדיף את חברתן של נשים יפות יותר. כמו שלומי שבן, גם אני לצערי יותר יומרני מאשר עמוק. וזה חבל.

כל השאר בגוף הבלוג.

אני יוצא פה בבקשה, שהבנתי לא נדירה לעולם הבלוגרים:

אם אתם חושבים שאתם מזהים אותי לפי הכתוב בבלוג הזה, או שאתם מזהים את אחת הדמויות שהופיעו באחד הפוסטים – אתם מתבקשים לידע אותי על כך במייל ולהפסיק לקרוא את הבלוג. זה חשוב לי כדי שארגיש מספיק משוחרר לכתוב מה שאני באמת חושב, ושהקוראים, אם בכלל קיימים כאלה אצלי, לא ידעו על זהותי או זהות הדמויות האחרות בבלוג הזה.

אני מודה על שיתוף הפעולה.

דורי.