אני חשוף לפגיעה,

אני הדלת לכל צרה. הצרה. שאותה את מחפשת.

זה לא יהיה ולא היה. כבר נשבר לי מכל מה.

כל פעם שהדלת נשברת.

כי אף אחד לא מבין. החיים מסובכים. אבל זה לא ישנה לי דבר.

כי שום דבר לא נשאר. לא נשאר ולא נגמר. אז עכשיו אעצום את עיני.

ואחזור בפעם אחרת. בזמנים אחרים. עד אז אחיה בעננים. עולם לבן לא שחור, זה מה שיעזור, יעזור לי להבין. שאני. אני לא מאמין.

בשום דבר שאת אומרת שום מילה שאת שוברת.

כל הבטחה שהבטחת

לא שווה , זה לא אחרת. את תמיד תחיי בסרט, וזה לא אשמתי זה אשמתך.

אז אל תחפשי תירוצים. לדבר שנהיית. אולי תמצאי עדים, יעזרו לך להבין את עצמך. ואם גם לא, אין לך דרך אחרת.

אין לך דרך אחרת, אין לך מה לחפש כאן מלבד הדבר שאותו איבדת.

כי לא יכולת להשיג. הדבר שאותו רצית כל כך. אותך זה קצת הדאיג. ואני מודה שלפעמים לא הייתי בסדר.

ומצד שני את היית. את היית בחדר, תקועה כל היום רק עם עצמך.

לכי תחפשי משמעותך. מדמיינת, שנשמתך מקוללת, לא ניסית אז לא תדעי. מה את היית בשבילי.

לעוף, לעולם קצת אחר, בו הכל אפשרי. בו הכל רץ מהר. כמו סרט. סרט ישן. עם סוף טראגדי, שראית אותו בא מזמן.

אז היום, אז מחר, את תקשיבי. את עוברת ביחד איתי, את כל זה, מחדש, וזה ממש, ממש לא אפשרי.

אם לא תשכנעי את עצמך, המוח שלך לעולם לא יקלוט את הסימנים, ולעולם לא תוכלי, לגלות את האמת, האמת שזה אפשרי, ואז את כבר תדעי.

זה מאוחר, וזה חבל שזה לא אגדי. זאת המציאות וככה את. זה החיים וזה למה את.

את לא יכולה להתמודד עם שום דבר. כל פעם מתחרטת שהעולם אותך ספר.

אז למה את עדיין בחיים. בטוח יש לך סיבה. סיבה לא לעוף למרומים. השמיים פה כחולים.

והכול ירוק. אולי את במין איזה בועת חלומות. כן יש טעויות. וכן יש רע. מצד שני יש טוב אז זה לא נורא.

והנפילה הזאת לא תימשך לנצח. רק תעמדי ותחכי. יום אחד אולי את תראי, שאני צדקתי. אבל את לא תחזרי. כי אני. הרגתי אותך בעצמי. הרגתי אותך בעצמי. מאז שנעלמתי. פשוט ידעתי. שאת לא תוכלי. שאת לא תשרדי. למרות שהבטחת לי. ובכל זאת ידעתי... כי זה תמיד קורה רק לי. רק לי. וזה כן באשמתי. באשמתי אני לוקח לעצמי. לעצמי. את הדבר שלא רצית. את הדבר שלא קיווית. לא קיווית לראות , לא רצית לשמוע, לא התחשק לך לגעת , ולא ביקשת , לא ביקשת אותו תמיד, אבל זה מה שמצאתי.

מה שמצאתי שיחזיק אותך איתי. במימד השני., השני. את שיכורה. לא יודעת שום מילה. משתכרת מעצמך. וחושבת על גורלך. וכל פעם מחדש. כל הזמן זה רק נמשך. ואני פשוט מוותר. אני הולך לחפש משהו אחר. גם אם לא אמצא. אל תחכי בלית ברירה. מצידי אפילו תיעלמי. לא אכפת לי כבר ואי. אי אפשר להרוויח כל כך הרבה זמן. ולחשוב שזה אמיתי. כשזה הדבר הכי שקרי. אז לכי תתפללי. תעזבי ותעזרי. לעצמך ולעצמי. שלא יהיה שוב מסובך. ונחווה את זה מחדש. אבל הפעם בנפרד. כדי שלא נשכח, וכדי שהזיכרונות לא ייראו לי בעיניים, כדי ששמותינו לא ייחרטו שוב בשמיים, כדי שנוכל לקבל עוד הזדמנות, לא לעשות אותה טעות. ולקבל את המהות.

את המהות של החיים. 

קרדיט ליובל ♥♥