אז אני אסתום את האוזניים ואסתכל.

אסתכל על העולם החירש,

על העולם העיוור

על העולם האילם

אבחן אותו ללא חושיי

ללא מגע ללא ראייה ללא ריח וללא תחושה.

אז כן, אולי גם אני יכול לספר את אותו סיפור, את אותה תחושת חוסר וודאות

על העולם ועל היקום שמקיף אותנו, שמחולל ניסים

ולהפך.

אולי גם אני יכול, לגדול ולהיות בעל כל אך בעצם להיות חסר כלום, כפי שציינתי מיקודם- חוסר וודאות.

ואם זה יגמר? האם לא יהיה יותר?

לא יהיה קל לא יהיה קשה, לא יהיו תלונות וגם המון מענות

וכשזה יגמר, איני יודע אם האהבה עדין תישאר..