אז ביום ראשון אני מסיימת את הטירונות ואני עוברת לקורס חובשים.. את הצבא אני שורדת ולפעמים אפילו נהנת בזמן שבראש אני חושבת לעצמי "הקשב המפקדת אפשר למות" או "כן המפקדת המפגרת"
אבל חוץ מזה אני היתרגלתי כבר לשיגרה הזאת ואני לא סובלת יותר..
אבל כן עצוב לי אני מריגשה כול החברים שלי מהאזרחי נוטשים אותי לאט-לאט אף אחד כבר לא עושה את המאמץ להיפגש איתי שאני באה הביתה בשישי-שבת וגם אפילו לא שולחים הודעה של "מה קורה?" ואני מבינה אותם כי זה קשה לשמור על קשר עם מישהו שבקושי בבית ושמדבר הרבה על הצבא אני גם שנאתי את זה. אבל לא יודעת זה נורא מדכא שאין לי למי להתקשר ולדבר איתו שהפסקות חוץ מאולי 2 חברות שלא יוצא לי לראות אותם הרבה כי הן גרות בערים אחרות.
אז כן,יותר מהכול הדבר שהכי קשה לי זה הניתוק הזה שנוצר ביני לבין חברים מהאזרחי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MonsterIsAlive