אני מצטערת אם מה שאני כותבת לא ברור כרגע... אני כותבת כאן שנייה אחרי שלקחו את הכלב שלי לקבור אותו.

כבר בתחילת השנה איבדתי כלבה ועכשיו הוא. זה לא מפתיע,הם היו אחים הם תמיד היו ביחד.

בשעה 10:15 משהו כזה ב 3.7.2014 הכלב שלי ליווינסטין נפטר.

הפעם,בשונה מהכלבה הראשונה שלי החלטנו להרדים אותו כי כבר ראינו את היסורים ואת הכאב שהכלבה הראשונה עברה.

אז ככה,לעומת הכלבה הראשונה אצלו הכול עבר ממש לאט ולא תוך שבוע זה התחיל בזה שהוא לא הצליח לקום לשירותים הוא אפילו לא ניסה האמת. והוא פשוט השתין בכול מקום בבית וחירבן בזמן שהוא שכב.

הרגליים האחוריות שלו כמו של כול רועה גרמני התחילו לקרוס,הוא כבר לא הצליח להשתמש בהם.

ובגלל שהוא השתין על עצמו והוא וויתר על הליכה  לבחוץ היינו שוטפים את הרגליים האחוריות שלו ואז מצאנו גידול סרטני באיזור שלפוחית השתן שלו.

המצב של הדרדר מיום ליום ביום לפני האחרון קיבלנו שיחה מהשכנים שאמרו שליוינסטין לא מספיק לבכות ושהרגל שלו כנראה תקוע באזור עם אבנים ליד הגדר בחצר שלנו. לא היינו קרובים לבית אז מיד אחרי השיחה הזאת מיהרנו להגיע, אבל כנראה שבאותו הזמן איזה ילד בן 12 שלא מהשכונה שלנו איך שהוא ידע על זה הוא טיפס אל תוך החצר שלנו והצליח לשחרר את הרגל שלו.

עכשיו,הבנתי מה שהוא עשה בעצם הוא הלך למקום מבודד כדי למות בשקט כמו שכלבים עושים בטבע. אני רק שמחה שאותו הילד עזר לו וככה הוא היה יכול למות בבית בשקט לא בחום.

אז היום הוא נפטר כול הלילה לפני ישבתי לידו וליטפתי לו את הראש,הלכתי לשנייה והוא התחיל לבכות הוא בטח ידע שהזמן שלו מתקרב.

אחרי כמה שעות שינה שהוא הרוויח אחרי לילה מלא בבכי מהכאב שהוא הרגיש

ביום למחרת הרדמנו אותו,הוא נפטר בפינה האהובה עליו בבית ליד הדלת של הבית וליד המתחת של השולחן איפה שהוא תמיד היה נמצא עם שמיכה מעליו וכרית לראש הגדול שלו :)

הוטרינרית באה ונתנה לו חומר שמרדים אותו (רק גורם לך שהוא ישן) והוא התחיל לבכות בגלל שזה כאב ובגלל שהיא שמה לו את זה באזור הרגיש,ברגליים האחוריות.ואז חומר שבעצם הורג אותו רק בלי כאב,היא נתנה לו כמות שמספיקה לסוס מרוב שהוא גדול.   בזריקה הראשונה הוא בכה ובזריקה השנייה היא כול פעם הייתה צריכה להוסיף עוד חומר כדי לגרום לטיקים שלו להפסיק. ובאותו הרגע הרגשתי פשוט רע,מיד הרגשתי שאולי זה לא הדבר הנכון! אולי היינו צריכים לחכות לרגע האחרון באמת כמו פעם שעברה גם אם כול הסבל שהיא עברה בגלל שזה היה נראה כאילו הוא עדיין נלחם על החיים שלו למרות הכאס הרב. הלב שלי פשוט נדבר.

אחר כך הלכתי לחדר שלי ופשוט בכיתי בזמן שהם הזיזו תגופה... הדבר שהיה לי נורא קשה כמו פעם שעברה זה פשוט לראות אותו הוא נראה עדיין חי,ואני מנשקת אותו ואומרת לו שהכול בסדר עכשיו ושאני אוהבת אותו ואז לאט לאט רואים סימנים של המוות,הלשון שהפכה לסגולה,העיניים הריקניות..

כך נגמרה תקופת הילדות שלי. שני הכלבים שהיו איתי מאז שהייתי רק תינוקות הלכו לעולמם צ'וקו בתחילת השנה ולוינסטיין בסוף השנה.. וגם סוף 12 שנות לימוד. כול מה שהיה קשור לעבר שלי,לילדות שלי,הכול נעלם פתאום. אך אני נשארתי לבד. כולם עזבו אותי. נורא קשה לי עם זה אבל זה היה צריך לקרות מתי שהוא אני רק מקווה שהם ביחד עכשיו.בחיים לא חשבתי שאני יתגעגע כלכך לכלב שלי עם הדיכאון הכרוני שלו,עם הבילבול המגדרי שלו.. הוא היה מיוחד~3>

 R.I.P- choco-chan ,Livy poo