פרק 2:

יום למחרת, חמש לפנות בוקר, איראן,
מפקדת המורדים

איש במסכה נכנס למפקדה עם ראשו הכרות של הדיקטטור
עלי ביד ימינו וראשו של קודמו בתפקיד בשמאלו ומבקש לדבר עם מנהיג המרד, הוא מובל
לאחד מין החדרים התת-קרקעיים ונכנס אל תוך החדר. "השאירו אותנו לבד
בבקשה" אמר האיש ל"מאבטחיו" של המנהיג, אחד מהם פנה אל המנהיג
"אנחנו לא יכולים להשאיר אותך לבד עם האיש הזה אנחנו אפילו לא יודעים מי הוא
הוא עלול להיות מסוכן". האיש הסתובב אליו "אין לכם באמת סיבה לדאוג הרי
החדר הזה מכוסה במצלמות ושלושה נתיבי בריחה אפשריים, אם הייתי רוצה את הראש שלכם
כבר הייתי מקבל אותו בדרך אחרת" ענה לו. "זה בסדר, השאירו אותנו לבד
ושמרו על היציאות" אמר המנהיג, השומרים יצאו מין החדר עם מבטים מבולבלים על
פניהם. "תוריד את המסכה" ביקש המנהיג, "בנסיבות אחרות הייתי מוכן
לחשוף את זהותי אך לצערי דבר זה אינו אפשרי בלי שאצור תקרית בין-לאומית בין ארץ
המוצא שלי לבין ארצך, שלא נדבר שזה ישאיר אותי חשוף במיוחד להתנקשויות ולכן עלי
לשמור על פני ושמי בסוד" ענה האיש. "אני מבין, אז מה רצית להשיג בכך
שהבאת לי את הראש של החלאות האלו?" שאל המנהיג. "אני בטוח שאתה מודע לכך
שזה ממש לא הסוף של המרד ולמרות שהצלחתי להתנקש בדיקטטורים הם ימשיכו להתחלף. יש
ברשותי כחמש עשרה איש אשר בזכותם הצלחתי לבצע זאת אך זה לא מספיק אני זקוק לארגון
רחב יותר ולכן אני מבקש ממך לתת לי ולאנשי להצטרף למרד בתור מנהיגים של המרד
שלכם."

"אתה בטח משוגע, לחשוב שאני אתן למישו שאת פניו או את שמו אני לא יודע להנהיג את המרד

ולפי המבטא שלך גם ברור שאתה לאמאיראן. אתה חושב שאנחנו ילדים? אנחנו יכולים להסתדר

גם בלי עזרה של זרים." אמר בעצבנות. "באמת לא ציפיתי שתיתן לי את זה כל כך

בקלות ולכן אני מציע מבחן, תן לי ולאנשי חמש מאות איש מהצבא שלך, במרד שלכם
משתתפים יותר מחמישים אלף איש אז אני מניח שזו לא תהווה בעיה, ותראה למה אנחנו
מסוגלים ובאשר לשם שאתם מייחסים לו חשיבות רבה כל כך, אתם יכולים לקרוא לי זרו (Zero)" אמר.

"בסדר, אם כך יש לך שבוע להראות לי מה אתה יכול לעשות עם חמש מאות איש" מנהיג המורדים הושיט

את ידו על מנת לחתום את החוזה בלחיצת יד וזרו לחץ אותה "באשר לשמי" התחיל המנהיג לומר אך נקטע
על ידי זרו "אמיר, אני מודע היטב באשר למי אתה." "אני רואה שאתה לא מעגל פינות, יש לי תחושה

טובה לגביך" אמר אמיר בעודו קם מכיסאו והראה לזרו את הדרך אל מחנה

המורדים. "בעוד כפחות מחצי שעה עשרה מאנשי יבואו במסוק ומכולה אשר יש בה ציוד
קשר ל-500 איש, אני רוצה שתחלק את אנשיך לקבוצות של עשר, חמישים חיילים בכל קבוצה,
אני רוצה שני צלפים בכל קבוצה ושלכל החיילים תהיה יכולות שימוש גבוהה באקדחים, כבר דאגתי

לכל הציוד במכולה. אתה חושב שתוכל לארגן לי את
זה?" שאל זרו. "אני מניח שזו לא תהווה בעיה, מה אתה מתכנן לעשות?"
שאל אמיר, הוא לא ידע זאת אך זרו חייך מתחת למסכה שלו, לאחר כמה שניות ענה לו
בפשטות, "היסטוריה", אמיר נראה מבולבל ולכן זרו הסביר "כאן, אמיר
ידידי, הולכת להיות נקודת המפנה במרד שלכם".