אני לא מבינה מה קורה סביבי, אני לא מבינה מה לעשות, אני לא מבינה מה רצוי ומה מיותר ומה לומר ומה לא לומר מה להרגיש, 

ומה לא להרגיש ומה להבטיח ומה אסור להבטיח, ואיך להתנהג ואיך לא להתנהג, ומה לחשוב על זה ומה יקרה עם זה וזה וזה,

ולאן לפנות ולאן לא לפנות בשום פנים ואופן, ואם להסכים או לא להסכים, לזרום או לא לזרום...

אני מרגישה יותר מידי מהוססת, אבל לא מחושבת בעליל. ומוזר לי לא להיות מחושבת,

לא לדעת מראש מה לעשות ומה לא לעשות, ומה 'יקרה אם'.

אפילו האינטואיציה שלי נעלמת.

ולפעמים היא פשוט אומרת לי

"אם אני לא כאן כדי לעזור לך, אל תנסי לעזור לעצמך."

הו יופי אינטואיציה, צאי לשביתה.

כולם בשביתה אצלי.

מעצבן.

טוב.

אני מזבלת בשכל, הגיע הזמן ללכת למכשיר הטמטום [כמו ששלמה ארצי המלך3> קורא לטלויזיה.]

ולהסיח את דעתי ממחשבות.

לפעמים אני פשוט מתגעגעת.

שליטה עצמית, זה הכל.