תגדירו אופטימיות? :)

נכון לעכשיו, כיתה ט' לא ניראת משו. אולי זה רק בגלל שזאת ההתחלה והכל..

אבל זה מרגיש מוזר.שונה כזה. לפעמים אפילו רע.

אין שעות חופשיות, אין זמן לבריכה, אנחנו רחוקים משאר השיכבה.

לאיודעת. זה פשוט לא זה.

אבל למרות הכל, אני באמת מנסה לשמור על אופטימיות [טחחח. >>]. לומר לעצמי

 שזה עוד ישתנה. שההרגשה הזאת תעבור עודמעט.

צריך לראות את הצדדים החיוביים: אנחנו במרחק של עשר מטר משיכבת י',

הכיתה השתנתה, ועם כמה שאני שונאת שינויים, הפעם זה שינוי לטובה.

הצטרפו אנשים חדשים, אפשר להכיר אנשים חדשים. לפתח קשרים חדשים.

גם עם היודניקים ^^.

חוצמיזה, כיתה ט'.. עד כמה גרוע זה כבר יכול להיות? :)

לסיום, קבלו תמונה מאגניבה D: