תגדירו אופטימיות? :)

המינהג הוא לבקר אותה אחרי שבוע למותה..

אז הברזתי מהבצפר ונסעתי עם אמא שלי לבית קברות.

אחר כך נסענו לדודה שלי, [הבת של סבתא] והיא, כמו כל קרובי המישפחה

שראו אותי בשבוע האחרון, חפרה לי על זה שאני צריכה לקצר את הפוני ..

טוב. בהזדמנות..

היה יום ארוך, מתיש, אבל מה שמוזר הוא שלא היה עצוב.

וגם שמח לא היה.

אני כאילו.. ריקה מרגשות בימים האחרונים. הרגשה מוזרה ביותר :S

סתם עידכון קצר וחסר פואנטה.

תמונה לסיום,

אגב, הוואמפ לא אמיתי.. סתם היה לי משעמם