בלי סיבה ולמרות שעוד ארבעה ימים יש לי מתכונת בפיזיקה ואני לא מוכנה בשיט.
בזמן האחרון יצא לי לחשוב על זה שהדבר הכי טוב שיכול לקרות לי זה אם הזיכרון שלי פשוט יימחק. אני לא רוצה לזכור כלום.
ולא שיש לי איזה אירוע טראגי או מיוחד שמעיב על חיי ולא נותן לנשום.. זה פשוט החיים האלה, ככה כמו שהם.
להשתנות כשאתה כבר רגיל לחיים מסויימים זה הכי קשה
ולמרות שטוב לי בחיים, אני תמיד רציתי להשתנות. זה פשוט קשה מדיי...
ועכשיו אני חוזרת לפיזיקה עם אנרגיה מכנית שנשמרת ותנע ומתקף. והלוואי שאבין משו
גוד לייף, פרנקי.