הגזמתי הפעם. ואיבדתי חבר.

החבר הכי טוב שלי.. החבר הכי טוב שהיה לי בחיים.

עוד אין לי דמעות. אני מרגישה כאילו סבתא שלי מתה.. אני מרגישה כאילו זה יבוא לי אחר כך.

אני לא מסוגלת לישון. כי אני מפחדת ממחר ומהשבוע הקרוב.

אני יודעת שלא אוכל לחזור לבית הזה שוב לעולם.

אני טובה במה שאני עושה.

אולי בסוף אני אהיה מספיק מכושלת בשביל להיות לבד לנצח.

אני מצליחה באופן קבוע לגרום לאנשים שלא יהיה להם אכפת ממני.

אני פשוט מדהימה. כשרונית.הורסת את החיים שלי באופן קבוע ויציב.

אחרי יום ראשון זה ייגמר. זה כל כך עצוב.

הלוואי והייתי חכמה מספיק בשביל לעצור את זה בזמן.

לא לאפשר לכדור השלג הזה להגיע למצב שהוא לא יכול לשבת באותו חדר איתי.

הלוואי והוא לא היה מוותר עליי בחיים. הלוואי והייתי מספיק חשובה.

אמן ויום אחד אני אלמד לתקן את הטעות הזו.

יום אחד אצליח להיות חברה אמיתית למישהו שיהיה חבר אמיתי שלי בחזרה.

הרסתי אותו יותר מאשר הוא הרס אותי.

בניתי אותו יותר ממה שהוא בנה אצלי.

תמיד הייתי הדומיננטית בקשר שאיננו עוד.

ביי בית. ביי עולם.

ביי ע. אני אוהבת אותך.