אני צריכה זמן, אני לא יכולה להחליט סתם ככה. חברות או מוזיקה?
כשאני חושבת על לאבד אתכן אני מתחילה לבכות. אני לא יכולה אפילו לחשוב על שלוש שנים בלי לראות אתכן כל יום.
כשאני חושבת על לאבד את המוזיקה אני מתחילה לבכות. ברור לי מה יקרה כשאני יגיד שאני לא הולכת למגמה ועוברת לתיכון אחר, יקרה לי מה שקרה לאחרות שעשו את זה- יעיפו אותי מהקונצרבטוריון. אני לא יכולה לאבד את החלום שלי.
אבל מה שווה החלום כשאין חברות? כשאין מישהו שאפשר לשמוח איתו?
מה שוות חברות כשהחלום מנופץ? שבור? הרוס?
דילמה.
אני אאבד משהו בשני המקרים, אין מה לעשות. השאלה היא מה יכאב פחות.
לחלק התשובה ברורה, מוזיקה, חברות אפשר לשמור.
בשבילי זה לא כזה פשוט, אני באמת לא יודעת מה לעשות.
אז אמא ואבא אמרו שהם יתמכו בי לא משנה במה אני אבחר.
נכון לעכשיו אני רשומה לתיכון עם מגמת המוזיקה. אמא אמרה שאני אחקה עד אמצע אוגוסט, אחרי הטיסות והטיולים. ואם אני אבחר בחברות היא פשוט תדאג חזה שיעבירו אותי תיכון.
אז ביום שלישי בלילה אני יעלה על מטוס שיקח אותי רחוק מהדילמה הזאת לחודש.
זה ייתן לי מספיק זמן לחשוב. אני חושבת. ואז אני אחזור. ואטוס שוב. וכששוב אחזור, אני אדע את התשובה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Mis.understood