שמש ניצחית בראש צלול

הרבה קרה מאז העדכון האחרון.

דבר ראשון, עברו מאז 5 חודשים. כן, כמעט חצי שנה עברה מאז שכתבתי כאן את הקטע האחרון שדיבר כמובן על הסטטוס שלי באותם ימים. סטטוס של ילד מפוחד שלא יודע לאיזה כיוון החיים שלו הולכים, מדחיק את רגשותיו, מתנחם ומשוכנע שהוא אכן לא הומו כי יש לו חברה.

אז.. באותם הימים רק בנאדם אחד בעולם כולו ידע שאני נמשך גם לבנים, הלא היא חברתי הטובה ביותר שאני לא זוכר באיזו אות ייצגתי אותה בכתיבה שלי בבלוג, אבל בשביל הקטע נניח שקראתי לה ה' או משהו מסוגנן אחר. רק היא ידעה, היא ואני וזה היה הסוד הקטן של שנינו. היינו מריצים על זה צחוקים יוצאים ביחד לעיר מדברים המון על היחסים הלא כל כך אמינים שהיו לי עם ר' חברה שלי, ועל חיי הרווקות שלה.

מאז חודש יולי הספקתי להכנס לשנת שירות, להיפרד מחברה שלי לספר לאמא שלי שאני נמשך גם לבנים וה' השיגה חבר :).

ואוו. כל כך הרבה דברים ואני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל. כשאני חושב על הדברים האלו, אני מגיע למסקנה שהם מסמלים עבורי כרגע כאבני דרך בחיי ואני בטוח שהם ישפיעו עליי מאוד בעתיד שנראה פתאום לא כל כך רחוק. אני בעיקר מקווה "שהכל לטובה" כמו שכתוב על כל מכונית של חבד"ניק שמכבד את עצמו. נראה לי שאבן הדרך המשמעותית ביותר בתקופה הזאת הייתה "היציאה מהארון בפני אמא שלי", שכמה שזה נשמע מוזר אני עדיין לא מעכל את זה. אני לא מעכל שאחרי כל כך הרבה זמן של מועקה ויגון כבד סוף סוף נפתרתי מהאבן הענקית הזאת שישבה לי על הלב. זה היה בלתי נשלט וזה קרה כל כך מהר!- לא תהליך ההפתחות שלי בפני אמא שלי אלא באופן שבו לא שיקרתי לה ואמרתי לה את האמת המרה על הבן שלה.

זה קרה בסופ"ש אחד שהייתי צריך להישאר בקומונה ( הקומונה היא הדירה בה אני משתכן במשך השנת שירות שלי עם עוד 14 אנשים ), היא אמרה " זה שאתה נשאר בשישי הזה בקומונה זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להיפגש לארוחת צהריים, נכון?" , ושאני אסרב לארוחת צהריים עם אמא שלי? בחיים לא! בעיקר כי רב האוכל שיוצא לי לאכול בשנת שירות זה פתיתים ופסטה (פחמימות, והמון) אז היא הציעה "סושי!" כי היא ידעה שזאת החולשה שלי, ולי לא נותר דבר לעשות חוץ מלהסכים! . נסענו למסעדת סושי מעולה , והמארחת שאלה :"שולחן לשניים" ואני ואמא הסתכלנו אחד על השני במבט כזה של "ממש מוזר לאכול ארוחת שישי בלי כל המשפחה". והמשכנו לשולחן הפינתי שהיה באיזה חדרון אינטימי כזה. אמא הזמינה קולה זירו, ואני הזמנתי צ'ויה (משקה אלקוהולי יפני). הכל הלך ממש נורמאלי, עברנו על השיגרה המעצבנת שלי בשנת שירות, על החדשות על מזג האוויר- דברים רגילים. וככל שהשיחה התקדמה וככל שהצ'ויה יותר ויותר עלה לי לראש כך השיחה נהייתה יותר ויותר חודרנית.

היא התחילה, היא אמרה לי: " מה קורה איתך?, לאחרונה אתה נראה מדוכא מהרגיל...הכל בסדר עם ר'?". ואני ממשיך בהעמדת פנים כאילו אני לא שבור כולי מבפנים וקרוע כי אני לא יכול לספר לה, אמרתי " כן.. הכל סבבה" . והיא המשיכה ואמרה " מתיאו אני יודעת שלא הכל טוב, אתה בן אדם כזה שישר רואים עליו מה הוא מרגיש" ," אתה יודע שאתה יכול לספר לי כל דבר, ואתה יודע שאני אקבל אותך לא משנה מה ותמיד אוהב אותך כי אתה הבן שלי ושום דבר שתספר לי לא ישנה את האופן שבו אני חושבת עליך". יותר ויותר הרגשתי את זה פועם בליבי מחכה להתפרץ החוצה כמו זיקוקי דינור.

ואז זה קרה - היא שאלה " תגיד מתיאו, אתה נמשך גם לבנים" . הרגשתי שכל החדר מסתובב לא יכולתי שלא לשמוע את פעימות הלב שלי עוד שניה קורעות את בית החזה. אחרי כמעט דקה של שתיקה מביכה השבתי לה: " כן. ","כאילו אני לא בטוח בזה עדיין". "אבל זה משהו שמלווה אותי המון זמן ומעיק עליי". והיא אמרה " אני רואה, בדיוק בגלל זה שאלתי, כי ידעתי שאתה לא תבוא ותגיד לי" ואז היא שאלה מאז ידעתי שאני נמשך גם לבנים, אז אמרתי שאני חושב שתמיד ידעתי.. אבל לאחרונה זה התחזק. הוספתי ואמרתי אבל אני מאוד מפחד לצאת עם ההכרזה הזאת כי יש לי כרגע את החברים שלי, ואת החברה שלי וטוב לי איתם , ואני לא רוצה שבגלל העובדה הזאת זה ישנה לגמרי את איך שהם חושבים עליי. אני לא רוצה שיגדירו אותי כ"ההומו הזה". או ה"ביסקסואל המוזר הזה" כי אני יודע שבגע שאני אצא עם ההכרזה, אנשים לעולם לא יסתכלו עליי אותו דבר.

בסוף השיחה המאוד טובה והמשחחרת הזאת, שאלתי אותה "תגידי אמא, זה שאמרתי לך את זה משנה לך איכשהו את איך שאת חושבת עליי?" והיא אמרה " מהפתאום!, שום דבר, אבל שום דבר לא יגרום לי להפסיק לאהוב אותך, כמובן שהייתי רוצה שיהיו לך ילדים ואישה שיאהבו אותך , אך אני רוצה רק מה שעושה לך טוב, כי כשלך טוב אז גם לי". "ואם אתה לא רוצה לצאת עם ההצהרה הזאת כרגע זה יותר מבסדר, לבנתיים תשמור את זה לעצמך ותראה אולי כמו שאמרת לי , זה משהו רגעי ואתה בעצם מעוניין בקשר סטרייטי, ואני רוצה שתדע שאתה יכול לדבר איתי על הכל באמת על הכל, מתי שרק תרצה". כשהיא אמרה את כל המילים היפות האלו, דמעות זלגו לי על הלחיים וגרמו לי להבין עד כמה היא חשובה לי ושאני אוהב אותה על השמיים.

אז תודה אמא. את הכי טובה בעולם.