אזאז..מקורה?
אצלי לא טוב.
אצלי הכל חרא.
אני בריב עם אמא שלי.
ואני עדיין בעונש המאוס הזה.
וישלי כאב ראש כלכך חזק, שאני מריגשה שכל שנייה אני מתה.
כלכך נישבר לי להיום בבית.
אני רוצה ללכת מפה, לברוח, לא להיות פה.
אזאז אני מתנחלת עם סאפיר אצל אנה.
סורי אנה~
We love you~
אממאממ..
משעמם לי תחת :|
וקיבלתי נכשל בבוחן מקולל באנגלית.
יאיי?
אמא שלי החליטה סופית שאני פסיכית, אז עכשיו היא לא רק תיכח אותי לפסיכולוג,
אלה גם למוסד סגור.
דבל יאיי?
חרא לי כל יום.
אפחד לא שם לזה לב, זה טוב מאוד, כי ממש לא באלי צומי.
אני חוסכת עכשיו כסף, כי אני יברח מתישהו מהבית.
סופסוף.
טוב, אז עם למישהו לא אכפת שאנ יתנחל אצלו, אז שיודיע לי, אני בדרך 
אזאז..ממ..
בהביי?
אוהבת אותתכם אנשים ^^
♥
ותגיבו כן?
עריכה (20:8)
שוב פעם הייתה לי אותה תחושה של כאב שלא יכולתי לסבול,
לא הייתי יכולה להישאר עוד דקה אחד בבית..
אני קמתי, לכחתי טיק, הכנסתי חפצים, ויצאתי.
השארתי מכתב,
"אני בפלא,
גל."
והלכתי החוצה, לבד, בחושך.
הלכתי בכל מני דרכים, שאני לא מכירה.
קוויתי שמישהו יבוא וירצח אותי.
לא רציתי להשאר בחיים.
בחרתי, רצתי בכל הכוח.
אני בכיתי, בנוסף.
ורציתי להתאבד.
הוא התקשר.
צעק.
וקילל.
אני התאפקתי שוב שלא לבכות.
התחננתי.
אני יכולה להבין אותו.
הוא רק דאג.
אבל עדיין,
זה כאב לי.
כשהוא ניתק,אני בכיתי שוב.
אני הכאבתי לעצמי.
רציתי לפתוח את הראש.
לא הלך.
צעקתי לאלוהים, אולי הוא ישמע אותי?
אבל כרגיל, כלום לא קרה.
התחלתי לחזור, בוכה.
כשחזרתי, אפחד לא אמר מילה.
אני עליתי לחדר, שכבתי על המיטה, ובכיתי.שוב.
יצאתי למרפסת, בוכה.
רוצה לעמוד על הגג,
אבל לא עושה את זה.
הפסיקו הדמעות,
ואז אמא נכנסה,
ושאלה: "את רוצה לשתות שוקו איתנו?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Fuck!~you'r SEXY
