חוסר תחושה מתחוללת בגופך.
את חושבת שאת הולכת לאבד את הכרתך,
רע לך, מר לך.
ונישבר לך,
נישבר לך להיות כזאת.
להיות כזאת את.
ושוב נופלת לדיכאון עמוק.
ושוב לא אכפת לך מכלום.
את לא מרגישה שום דבר.
כל מה שאת יכולה להריגש-
זה צמרמורת, קושי וחרדה.
החרדה זה מימך.
הפחד של עצמך גובר עליך,
על יכולתיך.
את רוצה ליפול, לרסק את גופך.
לא לשמוע כלום,
מצבך נועש, ואת זקוקה לעזרה.
אך העזרה אינה מגיעה.
בוכה-בזמן האחרון יותר מתמיד,
אך אף פעם לא בציבור.
אינך זקוקה לרחמים מאחרים.
את שונעת את עצמך,
את מרגישה אפלה ומדוכדכת.
נישבר לך, שוב.
למה את מרגישה כזאת תחושה-
אותה תחושה שאינה מרפה אף פעם.
העזרה אינה מגיעה, התחושה אינה מרפה,
הכאבים מתחזקים,
ואת, את לא יודעת כבר כלום.
רע לי מאוד,
נישבר לי מהכל.
לא סתם אני כותבת לכם ככה.
פשוט יותר קל לי לבטות את עצמי.
ישלי הרגשה רעה.
והכאבים שלי מתחזקים,
הכל כואב.
תחושה מרה מציפה אותי;
רע לי .
נישבר לי.
כואב לי.
ומר לי.