ידעתי שזה אמיתי

כשעשינו אהבה והוא דחף את האצבע שלו לנחיר שלי.

דיברנו אתמול, ואמרתי לו שלמרות הכל יש לי רגשי נחיתות. כי אני יודעת מה הוא נותן לי, הוא נותן לי הכל, רק בלאפשר לי להיכנס אל תוך חייו ולאהוב אותו הוא נותן לחיי משמעות. ולא ידעתי מה אני נותנת לו.
"זה לא אומר שאני צריכה שתפרט לי..."
"לא את יודע את מה, אני כן אפרט לך.

  את תומכת בי, את מקשיבה לי, ואת רואה אותי. את רואה את כל הצדדים שבי. כמעט ואין לי חברים שרואים את כל כולי. ואת מקבלת אותי"
"כן, זה נכון. פשוט קשה לי להאמין שמישהו ירצה להכניס אותי לחייו ככה,"
"כי?"
"כי אני פשוט גוש של awkwardness, אני לא מבינה נורמות חברתיות, אני כמעט ולא מדברת וכשאני כן אני אומרת דברים מוזרים! ואין לי מושג איך לענות לאנשים בטלפון."
"אני אוהב אוקוורד, אוקוורד זה אותנטי. זה אומר שאת לא משחקת את המשחק"
וכשהוא אמר את זה חשבתי 'כן, גם אני אוהבת את זה בי...פשוט לא חשבתי שמישהו אחר יכול לראות את היופי בזה'.

כבר מלא זמן שבא לי לחזור להיות גוש אהבה רוטט, להיות מסוגלת לסחוב את האנשים שקשה להם ולהיות שם בשבילם ולרפא אותם. פעם זה בא לי בקלות והיום לא מצליחה להכיל את עצמי ובטח שלא אחרים. אז אני מבינה שזה לא שהזדקנתי, שנהייתי צינית ושלא אחזור לזה לעולם, פשוט אני זו שצריכה ריפוי ואהבה עכשיו. ואני מקבלת, בתהליך איטי ונעים. וכשאירפא אוכל להקרין אהבה למרחקי קילומטרים, והפעם זו תהיה אהבה בריאה וטבעית, לא פרץ אופוריה שמלווה בירידה קיצונית במצב הרוח, ועוד עלייה ועוד ירידה. אני לאט לאט מתאזנת. חיבוק גדול לכולם