היום הוא היום הרביעי לגמילה מהרס עצמי, ויא אללה, הולך טוב. אני לא אגיד שאני נוכחת כל הזמן, כיאני לא. ואתמול היה לי מן התקף אכילה כזה בערב, אכלתי מלא פירות יבשים וקוקוס מיובש(הידד לרוח החג), וידעתי שזה לא כי אני רעבה,אלא רק כי טעים לי אך לא הפסקתי.... וגם ראיתי טלוויזיה בעצם אתמול. אבל! אני עושה שינויים, אני יותר נוכחת רוב הזמן, אני משתפרת ביכולת לבטא את עצמי ומגיעה לכל מיני תובנות. לפני יומיים ניסיתי למדוט לחצי שעה כמו שסיכמתי עם עצמי, הייתי מאד עייפה ולא היה לי כח, והתחלתי ואחרי כמה דקות פתחתי עיניים משיעמום ובטעות הזזתי את החישוק שלי והוא נפל עליי. ובאותה שנייה בקטע מוזר שכזה עברה לי בראש המחשבה שהייתי רוצה שהוא יהרוג אותי והמילים הספציפיות שעברו לי בראש היו "מגיע לי למות". ואז פתאום אני כזה "dafuk?" אפילו אותי זה הפתיע, כאילו אני בד"כ דכאונית אבל וואלה היום הגזמתי. אז חשבתי דברים כמו, טוב זה לא בריא, באמת, כאילו אני לא מבינה מאיפה באות מחשבות כאלה, אולי כבר צריך להפסיק לטפל בעצמי לבד וללכת לפסיכולוג וזהו. אך אז הגיעה ההבנה, הבנתי שזה חלק מתהליך הגמילה. חיכיתי לזה. כמו כשנגמלים מסוכר, אז בימים הראשונים יתחילו כאבי ראש חזקים, הם מבלבלים. אתה עלול לחשוב שמה שאתה עושה מזיק לך, הרי כואב לך הראש. אז לא, כשהגוף מתנקה מרעלים ישנם סימפטומים קשים. כרגע אני מנקה את עצמי מהשיט הנפשי שהאכלתי את עצמי במשך רוב חיי. אני חיה בשנאה עצמית מודעת ולא-מודעת עוד מאז שאני ילדונת. וכרגע המינד שלי מתנקה. אז אתמול זה הגיע בגל אפילו יותר חזק, והרגשתי כאילו אף אחד בעולם לא מסוגל לאהוב אותי. וניגשתי אל הכלב שלי, נאצ'וס(תלונות על השם לאמא), והתחלתי לדבר איתו וביקשתי שרק ייתן לי אהבה, רק רציתי אהבה טהורה כמו שכלב מסוגל לתת. והוא לא ידע מה אני רוצה ממנו. ואני חשבתי שזה קל לטלפת עם חיות. גם הבנתי ממש באותו יום שאני ה-כ-י עצמי בצורתי הטהורה כשאני עם הכלבים שלי. הם מוציאים ממני את הצד שרוצה להשתולל ולהתגלגל על הריצפה ולא מרשה לעצמו, הצד המשחק והאסרטיבי וגם הצד המפנק שאותו אנשים מכירים.

גם לפני כמה ימים יואל סיפר לי שהגוף שלו נמשך לגוף שלי, והראש שלו נמשך לראש שלי, אבל הראש שלו לא נמשך לגוף שלי. לקח לי קצת זמן להבין, כלומר תכלס כן הבנתי אבל סירבתי להאמין שזו באמת המשמעות של מה שהוא התכוון. אבל הוא התכוון באמת שהגוף שלי מוריד לו ממני. ואוף, דווקא כשאני הכי מנסה לשכנע את עצמי שהדברים שאני שמה לב אליהם אחרים לא רואים, ושכן, יש לי קצת שומן סביבי וסביב הבטן והוא לא יפה, אבל אני לא מה שנחשב שמנה, וגם לא מאמינה במונח הזה. ועובדת על להתחיל לאהוב ולקבל(וזה אפילו מצליח!) את השומן הזה ואת הסיפור מאחוריו, אבל בלי להזדהות איתו ולראות בו כחלק ממי שאני. ואז הוא אומר את זה. הוא לא יצא בנזונה בכלל, אני ממש שמחה שהוא הרגיש בנח לומר לי ואני מאמינה בתקשורת טהורה בן בני זוג, כזאת שגם המחשבות שיכולות להעליב נאמרות, וזה לא העליב אותי...רק הרגשתי כאילו כל הזמן הזה אם הוא אמר לי שהוא יפה או סקסית אז הוא שיקר. זה קצת כאב. אבל הבנתי שזה הפוש שהייתי צריכה כדי להפסיק לוותר לעצמי ולחזור לחטב את עצמי כמו שעשיתי לפני כמה חודשים. אז חזרתי לעשות ספורט! אני עושה כפיפות בטן כל בוקר, ואנסה גם כל ערב, פשוט קשה לי לקבוע תכניות לערב תמיד, אני מוצאת את עצמי מזה עייפה, שזה מוזר, אולי אני אוכלת יותר מדי סופר-פודס ויש לי עודף של ויטמינים בגוף, זה בטח יכול להקשות על העניינים.

מה שכן, אני מבינה שזה ממש עובד, השיטה שהמצאתי. מי יודע אולי יום אחד אכתוב על זה e-book או אעביר סדנאות!
כולי אהבה 3>

עריכונת: ואה כן, רציתי לכתוב את החלום של היום. אז שוב, לא זוכרת יותר מדי, אך הנה זה...

חלום 08.02.15 חלמתי שנוגה חוזרת לארץ, ואנחנו נפגשות. אנחנו מדברות על מוזיקה ועל יואל, אני מספרת לה על הכאבים שהיו לי ושהוא ריפא לי אותם, וזה נשמע לה כמו היפי שיט אבל היא מקשיבה ומכבדת. אחח פאק איט אני לא זוכרת יותר כלום ><