"זה ערב ראשון של לבד,

יושב וכותב לך מכתב.

על כל הדברים שהיו,

כל מה שקרה בדיוק.

אותיות מופיעות על הקיר,

אני הפחד נעים להכיר.

הדמויות אוהבות לשחק,

זזות כאן בבית הריק.. הריק..

ואת, את לא יודעת כמה,

ממך, ניסיתי להסתיר.

את כל, הסיוטים בלילה.

צרחות ודם על המדים.

את, לא מבינה כבר למה,

אני, מזמן כבר לא אני.

תמונות רצות מאותו לילה..

דמעות, כאב של לוחמים.

וזה ערב ראשון שאת שם,

שוכב וחושב לא נרדם,

השקט לאט מתנגן,

מקדיש עכשיו שיר בלי שם..

שיר בלי שם..

ואת, את לא יודעת כמה,

ממך, ניסיתי להסתיר.

את כל, הסיוטים בלילה.

צרחות ודם על המדים.

את, לא מבינה כבר למה,

אני, מזמן כבר לא אני.

תמונות רצות מאותו לילה..

דמעות, כאב של לוחמים.

זה ערב ראשון של לבד,

יושב וכותב לך.. "

כמה שזה הזוי..

באמת ערב ראשון לבד..

אין לך מושג כמה שקשה לי..

שאני בבית ואתה בבסיס..

ושאני חוזרת לבסיס אז אתה בבית..

המחשבה יכולה להרוג..

עוד לילה אחד לבד..

ומחר עוד לילה...

אני כמו פקעת עצבים..

אין לי כלום בראש חוץ ממך...

בא לי להיות איתך,

לחבק אותי..

לחוש אותך..

אני משתוקקת למגע שלך..

לגוף שלך..

לשפתיים שלך..

אין לנו עוד כלום בצבא..

כמה? שלוש חודש אנחנו בצבא?

וכבר נשבר לי..

ולחשוב שלי נשאר עוד שנה ותשע...

לך שנתיים ותשע..

אני מתגעגעת אלייך אהוב שלי..

אין לך מושג כמה...

אני אוהבת אותך...