שוב, שוב זה קורה..אני נשברת מול בנאדם שאני צריכה להיות חזקה לידו.. אני צריכה להיות חזקה בשבילו.
לא חשבתי שזה יכול לקרות שלי שוב,
שאני התאהב.. התאהב באמת, באמיתי, שהוא לא יהיה בעיניי כתחנת ביניים..
כמו שאמרו לי.. הבחור הקודם היה אח ורק קרש קפיצה לעבר הדבר האמיתי..
הגשר הזה שחיבר בנינו, מה שהנשמה שלי חיפשה..
יש משהו שאולי כבר אמרתי לך, אתה מעניק לי השראה, השראה לכתוב..
הפוסט האחרון היה מזמן, אז שאמרתי שאני כבר לא אכנס לכתוב כי היה בנאדם שלא רציתי שידע מה עובר עליי..
אבל עכשיו, כבר לא מעיניין אותי בכלל...
שיקרא,
שידע שטוב לי.
אהבה שלי,
אין לך מושג כמה אושר אתה גורם לי להרגיש, פשוט אין לך מושג.
אני מכורה אלייך..
מכורה למגע שלך, שמרגיע אותי בכל פעם מחדש.
מכורה לעיניים שלך, הטובות האלו, העמוקות האלו שמראות לי דברים שלא ראיתי.
מכורה לקסם שלך, שעושה לי פרפרים בבטן.
לדיבור שלך, שמטריף לי את המוח.
לאהבה שלך, האמיתית, הנכונה, הכנה.
אני מכורה לריח שלך, הממסטל שגורם לי לרצות להיות קרובה אלייך יותר.
מכורה לנשיקות שלך. הרכות.
מכורה לידיים העדינות, המלטפות.
אין דבר שאני לא אוהבת אצלך.
אתה פשוט מושלם.
האדם הזה שחיפשתי כל החיים שלי.
אני לא חושבת שיכולתי לבקש דבר יותר טוב ממך.
אולי באמת ה' שומע את התפילות שלנו והעניק לנו את הדבר הטוב ביותר שיכל אחרי כל מה שעברנו.
אתה פשוט אמיתי, כנה , הדבר הכי נכון.
כל מה שיש בנינו נכון.
מיום ליום אני מרגישה אהבה גדולה יותר. שלא תגמר בחיים.
אני זקוקה לך יותר ממה שאני זקוקה לאוויר.
אתה מבין אותי,
יש לנו הרבה במשותף..
ויש גם הרבה לא במשותף, מה שעושה את ההבדל.
מה שעושה את הכל הרבה יותר טוב.
העוצמה הזאת. העוצמה הכל כך חזקה .
אני עד היום לא מבינה עם הסתובבת לי בין הרגליים... איך לא ראיתי אותך?
איך אף פעם לא היה לנו במשותף?..
אף פעם לא היה בנינו דיבור.
מסתבר שבאמת הקודם היה אך ורק תחנת ביניים, שגרמה להכל להיות קצת יותר איטי. אבל הרבה יותר טוב.
ולחשוב,
שבעוד שבוע,
בדיוק מהיום.
אנחנו נצטרח להפרד מהלילות המתוקים הללו. שהיו עד עכשיו.
השיחות העמוקות שהיו עד עכשיו, לתוך הלילה..
השיחה בטלפון עד שנרדמים על הקו...
החיבוק והנשיקה לפני שהולכים לישון.
הריח של הקפה אחרי הצהוריים..
אני כבר רואה את היום הזה..
שאני הולכת לצבא..
וכמו שאמרת, נותנים אחד לשני חיבוק ונשיקה חפוזים כאלו.. כי ההורים לידנו..
אומרים שלום,
מביטים בעיניים רטובות...
וכן, התיק יותר גדול ממני.. :)
וזהו, אני עולה על האוטובוס ונפרדים לחמישה ימים הקרובים..
אבל כמו שאמרתי לך..
אני רואה את היום שאני חוזרת הביתה מהבסיס..
אני יורדת בקניון.. 826 מתל אביב.
אתה מחכה לי, סליחה, אתה והטיוטה מחכות לי
..
זורקת את התיק על הרצפה וקופצת עלייך בחיבוק ענק שחיכיתי לו כל השבוע.
לא אכפת לי מי, מה ולא יודעת מה מסתכל או אומר..
ואני אם המדים הירוקים, כומתת הבקו"ם וריח של חיילת, טירונית צעירה ופעורה.
כל הגעגועים של כל השבוע.
עד סוף העולם אני אלך אחרייך,
רק בקשה אחת יש לי...
אל תלך רחוק מידי, רחוק מידי מהעיניים שלי, מהידיים שלי.
אני מכורה אלייך..
עוד לא הלכתי ואני כבר מתגעגעת..
3> 3> 3>
לילה טוב.
לין?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
