מחנה קיץ 2010 - היה כל כך מגניב!
(נסו לדמיין אותי שרה את זה בקול מוזר)
אז הנה בא הפוסט על המחנה האגדי ביותר בהיסטוריההה!
למחנה יצאו: אני, כרמל, רותם, דין, יעל, נעמי, רועי, נועם, ניצן (מחוג 6) ויפתח
יפתח בכלל לא חג"סניק אלא צופיפניק, אבל דין הביא אותו למחנ"ק שלנו :)
בנוסף יצאו גם גיא - המדריך שלנו, יאיר - המדריך של חוג 6, ומני - המלווה.
כל הטיול שרנו את השורות "זה לא קל, זה לא פשוט!"
מהשיר האגדי של יוני בלוך:
וגם שרנו שירים בתוספת המילה חתול :)
למשל: * "זה לא קל, זה לא חתול!"
* "יש חתול באוויר כשאת באה אלי!"
* "אם יש לך חתול, אל תיתן לו מתכת!
רוץ אחריו בלי ללכת...
אם יש לך חתול, אל תיתן לו מתכת!
כי זה מסוווווווכן!
רוץ אחריו עד שהוא יישן!"
טוב, אז אני אנסה לתת לכם מעין תחושה כללית
של מה עבר עלינו בחמשת הימים המטורפים האלו:
ביום הראשון התייצבנו בהיכל התרבות ברוממה בשש וחצי בבוקר,
ומשם נסענו במיניבוס לחוף אכזיב שבים התיכון.
הלכנו הלכנו הלכנו, לא משהו מיוחד במיוחד...
ואז הגענו לשנ"צ של איזה 4 שעות - זה פשוט מטורףף!
רותם פתחה את המז"ס שלה (מזרון סיירים),
והראתה לנו שהיא ציירה עליו לוח שש בש
רותם מפתיעה אותי כל פעם מחדש, היא פשוט אגדית...
האמת שאני לא ידעתי לשחק שש בש, אבל זה עדיין גאוני, תודו
אז היא שיחקה עם אנשים שש בש, דיברנו, צחקנו, אכלנו לחם עם שוקולד וריבה...
אחרי שכולם נרדמו אני, יעל וכרמל הלכנו לצלם תמונות אומנותיות
האמת שאני מעלה לכאן רק חלק קטן מהן, כי הן יצאו די גרוע (אהמאהמ יעל)
אבל היה ממש ממש כיף =)
אחרי העצירה המשכנו ללכת..... חחח :]
בדרך, הגענו לנקודת תצפית על מבצר המונפורט.
זה היה מחזה ממש יפה! (תמונות בהמשך הפוסט)
בזמן שישבנו שם, עברו לידנו מלא יהודים מחו"ל עם מבטא בריטי כבד.
נעמי התלהבה (היא גרה 4 שנים באנגליה), והתחילה לדבר איתם ולשאול מה הם עושים כאן.
מסתבר שזה שליחות של יהודים לארץ, ושזה לא עולה להם כסף כי זה סוג של יחסי ציבור לישראל
כשהגענו למחנה הכנו ארוחת ערב - פסטה עם רוטב עגבניות שיצאה לא ממש טעימה...
וכשסיימנו לאכול נעמי החליטה לפצוח בתחרות "לא נפסיק לשיר"!
התחלקנו לשתי קבוצות, נעמי נתנה כל פעם מילה, וכל קבוצה בתורה
הייתה צריכה לשיר חלק משיר עם המילה הזו.
זה היה ערב כלכך כיפי ומצחייייק!
אני אישית ממש נבהלתי מגיא (המדריך), הוא פשוט מכונת קריוקי של שירים ישנים
אחרי שהלכנו לישון, העירו אותי ואת רותם בשתיים וחצי כדי לעשות שמירות.
בשעה שבה ישבנו ליד המדורה רותם לימדה אותי איך לשחק שש בש,
והאמת שאני די גרועה... אבל לפחות אני יודעת לשחק עכשיו :)
ביום השני, איך שיצאנו מהמחנה, דין וניצן לא הרגישו טוב.
דין עוד הקיא את הנשמה בערב שלפני, וניצן סתם סבלה...
אז הם נשארו במחנה וחיכו לאבא של דין שייקח אותם.
כך הפכנו להיות מעשרה חניכים - שמונה
לאחר שאכלנו שחרית (תה + וופלים) והלכנו קצת,
הגענו לנחל והלכנו בתוכו - עד למעיין!
במעיין הזה כבר הייתי - גם במחנ"ק של כיתה ה',
וגם בטיול השנתי בבית הספר השנה!
אז היה בו מממש כיף. הטבענו אנשים, האכלנו את הדגים שבתוכו,
ראינו עוד יהודים מחו"ל שעברו שם ובהו בנו...
בקיצור, כיף!
אחר כך הלכנו הלכנו והלכנו, עד למחנה שלנו.
ואיפה היה המחנה?
במגרש הכדורגל של היישוב אלקוש!
מה שאומר שישנו על אספלט ולא על אבנים
מה שהיה מעצבן הוא שביישוב הזה יש מלאא ערסים,
והנקודת מפגש שלהם? היא פח הזבל שליד המגרש!
(איזו נקודת מפגש מלבבת)
כל הלילה הם ישבו שם, עישנו והיו מטומטמים.
אז גם הלילה עשינו שמירות... :-/
איך שהגענו למגרש, הלכנו לסופר הקרוב כדי לקנות ארוחת ערב, ושחרית למחר.
בארוחת הערב אכלנו משהו מיוחד - פסטה עם רוטב שמנת וחתיכות נקניק!
(כןכן, אנחנו מאוד כשרים בחוג ושומרים על המסורת...)
אולי זה נשמע מגעיל ונראה מגעיל (תמונה בהמשך) - אבל זה היה כלכךךך טעייים!
אחרי ששיחקנו כדורגל והוצאנו אנרגיות, הלכנו לישון
אני עשיתי עם רועי שמירות בשעה נוחה יחסית - 23:00 - 23:30
ביום השלישי קמנו ורצינו ללכת לקבר של מישהו קדוש,
אני כבר לא ממש זוכרת מי...
אבל מה? לא היינו צנועים מספיק!
אז הלכנו כל הדרך לקבר רק בשביל שמוסלמי אחד יגרש אותנו משם :-/
לא נורא... המשכנו ללכת, ראינו נופים מרהיבים
ואז הגענו למעיין ק-פ-ו-א-!-!-!
אבל היה לי כלכךךךך חם, עד שהקור של המעיין היה לי נעים =]
היה שם עוד חוג של חג"ס, חוג 36 אם אני לא טועה,
והבנים שלהם החליטו לעשות לנו מופע!
הם לקחו כמה שירים, חיברו אותם ביחד והמציאו ריקוד ממש מטומטם D;
בין השירים היו: טיק טוק, באד רומאנס, פפראצי ועוד :)
כשהגענו למחנה (סתם מקום נידח כלשהו על רכס הר מירון, קרוב לבסיס צבאי...)
אז רותם ורועי הלכו:
רותם הלכה לבר מצווה והיא חזרה יום אחרי, ורועי תפס איתה טרמפ כי הוא היה עייף.
תכל'ס? הוא סתם התלונן! הוא הלך ראשון כל הזמן ונראה לי סבבה...
אבל בחירה שלו
בישלנו אורז עם עדשים, ולמרות שכולם חשבו שזה לא הולך להיות טעים -
בסוף יצא ממממש טעים!
והנה בא הלילה הכי נורא שהיה לי אי פעם:
איך שהלכתי לישון, הברחשים התחילו לבוא.
מה שהפריע לי הוא שהם עשו קולות ליד האוזן שלי!
לא הצלחתי להירדם עם הקולות האלה, וכשכבר חשבתי שאני הולכת להתפגר -
חזיר בר מחליט להופיע לידנו ולנחור כמו משוגע
כמובן שהברחנו אותו, אבל בכל זאת זה היה ממש מציק...
בסוף נרדמתי, אבל שעה אחרי זה כבר היינו צריכים לקום
קיצר, הייתי בחוסר שינה מטורף
עכשיו, לא רק זה - גם כל הפנים שלי היו נפוחות ונראיתי כמו דג!
השפתיים שלי גדלו, העיניים שלי גדלו, המצח שלי גדל... הכל!
זה היה לילה נוראאאאא :-S
היום הרביעי היה בלאגן אחד גדול ולא מתוכנן.
הבעיה העיקרית הייתה התכנון שלו - גיא חשב שאנחנו נלך עשרים ומשהו קילומטרים,
ממש ממש ממש קשים להליכה, כשיש עומס חום כבד!
אז זהו, גיא - שלא (!!!)
התחלנו בהליכה קצרה, ואחרי כמה קילומטרים גיא ויאיר החליטו שצריך לבזבז
שעה שלמה על למלא מים, כשבקושי היה מה למלא!
זה בזבז לנו מלא זמן, יכולנו למלא מים גם מאוחר יותר...
חוץ מזה, המקום שבו עצרנו היה מלאאא בצרעות ודבורים!
כמעט עקצה אותי דבורה, ובפעם האחרונה שעקצה אותי דבורה בכיתה ה' זה לא נגמר טוב
זה היה לי על כל היד :-/
אבל למזלי לא נעקצתי. מי שכן נעקצו מצרעות היו נעמי ויפתח.. מסכנים
אחרי העצירה הזוועתית הזו התחיל להיות יותר ויותר חם, והמים שלנו כמעט אזלו.
(זה היה ביום שבת האחרון, כשהיה עומס חום ממש כבד)
אני חושבת שהשורות "זה לא קל, זה לא פשוט" ממש אפיינו את היום הזה...
בדרך גם עצרנו לשנ"צ במקום שלא היה בו מספיק צל :-/
אז עצרנו כמה מטרים ליד הכביש, וגיא ויאיר הלכו לקבץ נדבות (מים)
אחרי שעה וחצי בערך הם חזרו עם טונה מים, אפילו יותר ממה שהיה לנו קודם!
מסתבר שמישהו נחמד הכניס אותם הביתה ואפילו נתן להם בקבוקים ספייר :)
ביום הזה שברתי את השיא של עצמי בשתיית מים - שתיתי יותר מחמישה ליטרים (!!!)
המשכנו קצת ללכת, והגענו לגבעה של הר מירון - ההר הגבוה ביותר בישראל!!!
ותחשבו שביום הראשון של הטיול היינו בגובה הים... :O
זה פשוט גג העולם (או יותר נכון - גג ישראל), אפשר לראות משם לקילומטרים!
היינו על הפסגה קצת והתפעלנו, ואז הייתה לנו דילמה:
האם לרדת בנחל עמוד העליון, או למצוא מקום שאפשר לישון בו על הפסגה.
היתרונות של לרדת בנחל עמוד העליון, הם שלא נצטרך לעשות את זה למחרת,
ושנהיה בכינרת יותר זמן כי תהיה לנו פחות הליכה.
החסרונות הם שהיה כבר מאוחר, מה שאומר שנרד את נחל עמוד בחושך,
ושנחל עמוד נסגר בחמש, אז אם פקח יתפוס אותנו נקבל קנס של 700 ש"ח
אני הייתי בעד להישאר למעלה, אבל כולם רצו לרדת אז ירדנו...
זה היה ס-י-ו-ט-! כולם התלוננו ולכולם היה ממש קשה,
מני (המלווה) התחיל להתחרפן ולצרוח,
והיה ממש קשה ללכת את זה בחושך! זו ירידה ממש טכנית :-/
זה היה חוסר אחריות מטורף לרדת את זה בחושך, למזלנו היה לנו פנסי ראש
אבל לפחות לא עשינו את זה בבוקר שאחרי, כשחם!
אז הלכנו הלכנו הלכנו והלכנו... עד שסוף סוף הגענו למחנה
ושם ראינו את רותם ויאיר, יושבים להם ומחכים לנו!
(רותם לא הייתה ביום הזה... סיבה כתובה ביום השלישי)
בהתחלה תכננו לומר לרותם "אל תשאלי מה עבר עלינו!" וללכת לישון,
אבל היו לה שניצליייייים ושלוקיייים!!!!!!
בזמן המסלול כל הזמן דמיינו על מה רותם תביא לנו לאכול
נעמי ממממש רצתה שניצלים, ואני מממש רציתי משהו קפוא וקר.
אז רותם הביאה את שניהם וזה היה כ"כ אלוהייייי!
היא כמו מלאך שבא אלינו מגן עדן
השלוקים היו ממש כימיקליים וטעימים ;]
אחרי שקפצנו עליה מרוב אושר ואכלנו את מה שהיא הביאה,
הלכנו לישון - עייפים אך מרוצים ^^
ביום החמישי קמתי אחרי שינה ממממש טובה (סופסוף!)
והתחלנו בהליכה של משהו כמו 10 - 15 קילומטרים.
כל ההליכה הייתה במישור, אז לא ממש התעייפנו ממנה...
רק שהיה ממש, ממש, אבל ממש - חם!!!!
אמא שלי אמרה לי שהיא שמעה ברדיו שבאותו יום (יום ראשון האחרון),
המקום הכי חם בארץ היה טבריה. ואנחנו הלכנו מממש קרוב לטבריה!
היא אמרה שבטבריה, בגלל השילוב בין החום ללחות,
הגוף שלנו הרגיש כאילו יש 58 מעלות חום (!!!) זה פשוט בלתי נתפס
אם הייתי סוחטת את הבוקסר שלי (הלכנו רק עם בוקסר) היה נוצר מעיין מתחתי...
למזלי הייתה לי חולצה מנדפת זיעה שקניתי באליפות אירופה לאופני הרים
אז בקיצור... הלכנו הלכנו והלכנו, עד שהגענו לכינרת!!!
זה היה בחוף שהיה בתוך בית מלון, אז היו ליד החוף מדשאות וקיוסק =)
רצנו למים הקרים, הלכנו לקנות ארטיקים, ואז שוב פעם נכנסנו למים...
לצערי, למצלמה שלי נגמרה הבטרייה... יש רק תמונה אחת מהכינרת
בכל מקרה, היינו ממש הרבה במים, ואז הלכנו להכין אוכל.
הכנו פתיתים עגולים, והם הסכימו לא לשים בצל בשבילי!
אחרי זה עשינו שיחת סיכום מחנה, שהייתה משולבת בשיחת סיכום שנה.
אמרנו לגיא כמה היה לנו כיף איתו השנה ומה אנחנו חושבים עליו, זה היה עצוב :-/
למה? כי גיא לא ממשיך איתנו בשנה הבאה!
אחרי השיחה המרגשת עלינו על המיניבוס בדרכנו לחיפה
ישבתי ליד יעל וסיכמתי איתה את מה שעשינו בשנה הזאת וכמה עצוב שזה נגמר...
כשהגענו בחזרה להיכל התרבות, אמא של יעל הביאה לנו את הבוקסר שקנינו לגיא
(מאחורה יש שתי תמונות של החוג ומקדימה כתוב "אוהבים, 49")
והוא ממש התרגש, ואז עשינו חיבוק קבוצתי (אוווווווווו^^)
תמונות מהמחנה!
יש די הרבה תמונות, אז תתמודדו ;]
אני ורותם
דין ויפתח מסתכלים במפה
רותם ציירה שש בש על המז"ס שלה! ושיחקנו עם לגו!
רותם ודין בקרב מוחות מרתק
אעאעאעאעאע שוקולד השחררר פיחסה
מני המלווה
חחחח אוי נעמי....
חמדמדים ביותר
חחחחחח כן רותם...
כרמל ובנייני הלגו שלו
ושוב, אוי נעמי...
רותם הולכת להשתין....
ורותם חוזרת!
יעל תופסת תנומה על רגלה של נעמי
~פרסומת סמויה לאסולו~
רותם שותה לגו
אני וכרמל :)
ציטוט של רותם: "הקופים של יעל"
~פרסומת סמויה לחוגי סיירות~
רותם עם רגל של גמל שלמה
המונפורט
הליכה בנחל, בדרך למעיין של היום השני
במציאות זה יותר יפה...
נסיון לצלם דגים שמתנפלים על לחם
חחחחחחחח D=
אוווווו מסכנים שלייי
וגיא לא משתף פעולה...
FUCK YOU
אני ממממש אוהבת את התמונה הזאת! אני ורותם =)
חחחח אוי רותם 3>
אכן, אומנותי ביותר
חחחח ^^
מגרש הכדורגל של אלקוש, איפה שישנו בלילה השני
משחקים כדורגל
נעליי הפוטוגניות
יעל המדהימולה
הרוטב המלבב לפסטה שלנו - נקניק ושמנת :)
חרק ממממש מוזר
הזריחה
הם פשוט עמדו לנו באמצע הדרך! חחח פרות חמודות
העצירה הזוועתית של היום הרביעי, עם מלאא צרעות ודבורים
Stairway to Heaven
שפנפן סלע
אוי... טוב, לא נורא, פעם אחרת
התמונה היחידה מהכינרת! מהרפסודה שאתם רואים מאחורה קפצנו מלאא :]
וכך נגמרה לה עוד שנה בחוגי הסיירות...
שנה כיפית, שנה מלאת חוויות
היא הייתה שנה פשוט מדהימה,
נהניתי מכל שנייה =)
חוג 49 לנצח 3>
אוהבת,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dasik
