עבר מעט זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה, אבל היום הרגשתי צורך לחזור.

היום תשעה באב.

אני מוכרח להודות שגם אני עד לפני שנה לא ממש שמתי לב ליום הזה, וסתם התבאסתי שבערב שלפני הכל סגור ויש תוכניות משעממות בטלויזיה, אבל דווקא השנה זה אחרת. התחלתי לחשוב למה בעצם מציינים את היום הזה, למה הוא כל כך חשוב למי שבחור כן לציין אותו, בין אם בצום, בין אם באוהלי מחאה כאלה ואחרים.

כמובן שאתם בטח חושבים לעצמכם את התשובה המובנת מאליה, שתשעה באב "נחגג" בגלל חורבן בית המקדש הראשון ו"סרט ההמשך" - חורבן הבית השני, אבל ליום הזה יש גם משמעויות אחרות.

לפי המסורת, בית המקדש השני נפל בגלל שנאת חינם. יש את הסיפור המפורסם של קמצא ובר-קמצא, שאחד הוזמן למסיבה ואחד לא. זה שלא החליט להתנקם בכל היהודים ואמר לרומאים שהיהודים מורדים, ומכאן זה הדרדר לחורבן. (אם בא לכם, הנה הסיפור במלואו).

בניגוד למה שנראה, עם כל הדמוקרטיה והליברליות לכאורה שיש כאן, שנאת החינם לא עברה מן העולם, ממש לא. ולצערי, היא תקפה היום יותר מתמיד. יש כל כך הרבה שסעים ופלגים בחברה שלנו ששונאים זה את זה: חילונים מול דתיים, יהודים מול ערבים, מזרחים מול אשכנזים, ויש עוד דוגמאות.

ומה שאני שואל הוא: לא למדנו כלום? הרי ההיסטוריה כבר הוכיחה ששנאת חינם לא מובילה לכלום, רק להרס וחורבן. לא סתם נאמר שרק באהבת חינם יקום בית המקדש השלישי. לא סתם הוא עדיין לא קם היום, ולא, לדעתי מסגד אל אקצה ו/או כיפת הזהב לא אשמים בהכל. 

בניגוד למה שחשבתי עד לפני שנה, לא רק שתשעה באב רלוונטי ביותר גם היום, הוא רלוונטי כל הזמן. המסר של היום הזה הוא לאהוב אהבת חינם, כדי שדבר כזה לא יקרה יותר. לא סתם כמה ימים לאחר היום הזה מגיע ט"ו באב - חג האהבה.

אני לא צם היום, אבל עדיין אני מרגיש מחויביות כיהודי להתייחס ליום הזה. שיהיה צום קל, למי שצם.

נ.ב. - נכון ששם הפוסט לא הכי מקורי בעולם, אבל לא היה לי רעיון יותר טוב ו"סוכריות קופצות" סתם לא מתאים, תאלצו להסתפק בזה.