"יפה שלי, את כה מיוחדת.
אישה שאין שנייה לה בעולם.
כולם חושבים שאפרודיטה היא התגלמות היופי,
אך אני יודע שזאת את,
ידעתי זאת ברגע שראיתיך, רוקדת באולם.
אך לא עינייך הן אלו המשוות לך את יופייך,
ולא הן ידייך, והחום שמעביר בי מגע ידך.
לא הן שפתייך שמנשקות ברכות על לחיי,
ולא חיוכך אשר יכול אני לבהות בו עד בלי די.
גזרתך מדהימה היא,
אין על כך עוררין.
גופך זועק - נשיות מהי,
ולא חסרים לך קימורים.
אך אין זה מה שמייחד אותך,
ישנן בנות רבות עם גוף לתלפיות.
אך יופייך הפנימי ואישיותך,
הם אלו שעולים על כל הציפיות.
ליבך, אינו זהב הוא,
או אבן חן כזו או אחרת,
מחירו, לא יסולא בפז.
ונפשך, רכה היא כענן נוצה ועמוקה,
ויופייה, ואני מקווה שאת יודעת,
יופייה פשוט בלתי נתפס.
את סגולותייך, יקירה, אוכל למנות כאן עד אין קץ,
אוכל לתאר את זיו פנייך,
את הברק בשיערך.
אך דבר מזה אינו חשוב,
כי משאלתי היא שתסתכלי בליבי,
ותתני לי הזדמנות לזכות בליבך."