כמו ש(אולי) שמתם לב, מחקתי את "צו ראשון" מרשימת הטו-דו שלי בשעה טובה ומוצלחת! והחל מהיום, אני מלש''בית (מיועדת לשירות בטחוני, תנו לי להרגיש יודעת ) באופן רשמי!

אני מודה, היה יום קשה שבמהלכו, אם היו שואלים אותי איפה אני מעדיפה ליהיות, הייתי אומרת בכל מקום אחר, חוץ מלשכת הגיוס.

המקום היה קטן ומלוכלך וכולם היו עצבניים ולחוצים, אבל נראה לי שככה זה צו ראשון, לא?

בכל מקרה, ביה''ס שלי משתתף בתכנית ניסוי שבה מחלקים את שכבת יא' ל2 חלקים וכל יום הולך חלק אחר במרוכז, ורק אנחנו נמצאים בלשכה, היא סגורה למלש''בים אחרים (אין לכם שמץ של מושג איך אני מתלהבת מהמילה הזאת )

זה אחד הדברים הכי גאוניים שאי פעם חשבו עליהם, לדעתי.

יש את החסרון, שהוא בעיקר הקטע של להרגיש אחראי ועצמאי, וגם הקטע שמצפים ללכת לשם ולפגוש עוד מלש''בים אחרים, דבר שיכול להקל על המצב הזוגי שלי, תמיד חלמתי לצאת עם חייל (או מלש''ב )

בכל מקרה, היה לי מאוד כיף לעבור את היום הזה עם החברים שלי, זה היה מצחיק ותאמינו או לא, אבל כשהבנים משתפים את הבנות במה שהרופאה מיששה להם, זה מאוד מגבש

לאחר אימות הנתונים המלחיץ עם החיילת העוד יותר מלחיצה (שגרמה לי לרגע לפקפק בבקיאות שלי בשמות הוריי ובמספרי הטלפון שלהם) ולאחר הבדיקות הרפואיות שכולם כלכך התרגשו מהן, ובסופו של דבר הייתה רק רופאה בת 100 ממורמרת. חשבתי יהיה רופא, בלשון זכר, רווק וזה...

הגיע שלב המבחנים הפסיכוטכניים, שאין לי מושג מה להגיד עליהם, אני מניחה שגם מה שנראה לי שעניתי נכון, לא נכון  ככה שעזבו...

עכשיו מתחילות המחשבות לגבי השירות עצמו, אני רוצה הרבה דברים, אני נמשכת להמון כיוונים, אני רק לא יודעת אם אני מסוגלת לעמוד בתפקידים כמו חובשת, או פסיכולוגית וכו'...

מה שבטוח, השירות הצבאי שלי לא יעבור במשרד, מאחורי מחשב עם טבלת פז''ם וחריטות של "עד מתי" על השולחן

עד אז, שיהיה לכם, ולכן, יקירותיי  יום אשה מקסים ונשי ביותר

אוהבת מאוד

פינקס המלש''בית הכי לוהטת בצה''ל, אבל עדיין קטנה

התחלף לו יום, וכרגע אנחנו נמצאים ב9.3.2010

בדיוק היום לפני שנה, הסתפרתי, קארה!! ברגע של טירוף, יש לציין.

והיום הוא חוגג יום הולדת, כפרה עליו  שיחייה... וייארך!