אינספור תודות לרב נחמן מאומן על ההשראה לכותרת הסופר-מקורית שלי

חבריי לכדוה''א, איך עוברת עליכם חופשת פסח? נהנים? אוכלים מצות?

מקווה בשבילכם שלא. זה מגעיל.

אין לי מה להגיד חבר'ה... לא משהו קשור לאווירת החג בכל מקרה, אז שמעו סיפור:

יש לי שכן, חייל (מי שמכיר אותי זכה להכיר גם את האובססיה הקשה שיש לי לחיילים ).

הפעם הראשונה שראיתי אותו הייתה כשרק התחלתי לשטוף את המדרגות בבניין שלי (פרנסתי, שכבודה במקומה מונח) והוא עלה עם האחיינית שלו על הכתפיים... הוא לבש מכנס צבא וחולצת טישיירט לבנה, עם ילדה קטנה וחמודה על הכתפיים. אחח גבר גבר שלי...

מאז, בכל פעם שראיתי אותו זה היה אך ורק כששטפתי, ניסיתי להתחמק כי הוא תמיד היה מגיע לקראת הסוף, כשהייתי נראית כמו פרעה. אז פעם אחת שטפתי יום רביעי ופעם אחת חמישי ופעם אחת שישי... והוא היה מגיע בכל פעם

בהתחלה חשבתי שהוא ג'ובניק, אבל לא, זאת אני עם המזל הנאחס.

בכל מקרה

עבר זמן, והחלטתי להוסיף אותו לפייסבוק... הוא התחיל לדבר איתי ואנחנו בקשר די טוב, אבל לא בקטע של ליהיות בני זוג או משהו, סתם ככה מערכת יחסים של ידידים.

הוא בחור מקסים. שיחות איתו זורמות במשך שעות, הוא מצחיק ונחמד ועמוק והכל...

והוא נסע אתמול (או שלשום) לבומבמלה,

ואני מתגעגעת אליו... שזה יפה וגם נחמד, אבל לא יודעת מה להגיד לכם...

הוא לא בשבילי, אני לא בשבילו

ואני אסיים את הקטע ברגע הלא ברור הזה כי זהו...

פינקס הקטנה כבר מבולבלת.