אתמול בלילה חזרתי ברגל מאסף, ובדיוק כמו שמתואר בפוסט האחרון שלי לפני שנה (פחות שלושה ימים), הייתי מסטול ומדוכדך. למעשה הייתי יותר מסתם מדוכדך, הייתי במצב של עצב מעורר דאגה וחרדה (לפחות את הדאגה והחרדה שלי). בזמן ההליכה אמרתי לעצמי - החל ממחר אתה מפסיק לגמרי לעשן סיגריה פה וסיגריה שם (כי את רוב הסיגריות כבר זנחתי לפני חודשיים), אתה יוצא לרוץ ואתה לוקח הפסקה מהסמים, הם עושים אותך פחדן ופגיע ומלא שנאה עצמית. 

פה היו עוד משפטים אבל הם נמחקו וזה בסדר גמור, כי לא היה בהם שום ערך.